פיטר פן ואמא

הי אודי ופורום יקרים, חסרתם לי בנכר. הרבה קורה, אבל בוחרת לשתף במשהו במשהו אחר. ראיתי עם בנותי את ההצגה "פיטר פן" - תמידזכרתי את זה כסיפור של חוסר רצון להתבגר. אני לא יודעת אם זו הפרשנות של ההצגה הספציפית הזו או שזה תמיד היה בסיפור ורק עכשיו זה בלט לי כל כך- החיפוש אחר אמא ומצד שני הבריחה מאמא. ישבתי בהצגה וראיתי את הילדים האבודים מחפשים אמא שתספר להם סיפור לפני השינה ופיטר פן מביא להם את וונדי והוא והם מבקשים ממנה להיות אמא שלהם. וונדי ואחיה חוזרים הביתה בגלל הגעגועים לאמא. אפילו שודדי הים הקשוחים מחפשים אמא. הבנות שלי דמעו (וגם אני) כשפיטר מספר לוונדי כי כשעף פעם חזרה אל ביתו החלון היה סגור וילד אחר שכב במיטתו. אמא זה אומר חיבוק וחום וטיפול וסיפור לפני השינה אבל אמא זה גם אומר משמעת וחוקים וחוסר יכולת להיות ילד עד הסוף. כי צריך לברוח מאמא כדי לחיות בארץ לעולם לא ולהיות ילד על באמת. ההצגה גרמה לי לחשוב על ויניקוט והאמא הטובה דייה שיכולה לאפשר גם לילד להיות הוא. שאולי מאמא כזו לא צריך לברוח עד ארץ לעולם לא. וחשבתי על נפרדות מאמא. וכמובן מייד יסורי המצפון - האם אני מאפשרת לילדות שלי פשוט להיות ילדות?