מחלה ושמה חזרה בתשובה

שלום רב. אני אובד עצות. בני בן 24 חזר בתשובה. בעבר היה תלמיד מצטיין אם כי לא משקיען. כישוריו היו בתחום המדעים המדוייקים, פילוסופיה ולשון. מן היום שחזר בתשובה, ואולי אף קודם, נעשה קודר. בתחילת החזרה בתשובה שמע קולות המדברים אליו, ומראות המאיימים עליו ועל בני משפחתו בגלל היותם חילונים. לאחר שהוחלפו המזוזות בבית, ולאחר שהוכשרו הכלים בבית, סר מעל הבית האיום ובני חזר אליו ואף לאכול בבית. הוא הלך לישיבה ושם התערער מצבו הגופני. לאחר שבועיים החזרנו אותו הביתה כשהוא, גופנית, בתת משקל. מבחינה נפשית הוא היה בסוג של דכאון. מכיוון שהוא בוגר, אי אפשר היה לקחת אותו לטיפול נפשי. רופא המשפחה נתן לו טיפול בפרוזק. טיפול שעזר לו במידה מסויימת. הוא למד במשך השנה אצל רב במקום תוך שהוא מתרחק מכל דבר של מעשה. לאחר כשמונה חודשים של למידה אצל הרב, הרגיש שהוא חזק מספיק ויודע די לחזור ללימודים. הוא חזר לישיבה אחרת ושם שהה כחודשיים. בסופו של דבר גם אותה הוא נטש ושב הביתה. הוא מנותק מכל חבריו. איננו מביט בנשים. כשמישהי פונה אליו הוא מסב את מבטו. הוא יושב שעות לבדו ובוהה בחלל. קורא בספרי ברסלב, שוטף את מוחו בדברי רבנים באינטרנט, ומתנהג באגואיזם צרוף. כשאומרים לו, אני או אמו, או אחותו, שאנו מודאגים, הוא מגיב כך: "זו בעייה שלכם ולא שלי." שאלה: האם אני מודאג לשוא? האם זה התהליך הרגיל של חוזרים בתשובה? מה אפשר לעשות מבלי להפקיע ממנו את האוטונומיה שלו?