עצה דחופה.
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום לך אודי, אני נשואה שנים רבות, וכמובן אי אפשר בלי עליות וירידות והמון משברים, אךהמשכנו למרות הכל. ילדינו התחתנו ועזבו את הבית, נכדים מקסימים יש ויש. אנחנו מארחים אותם והם אותנו, וכמובן גם מפגשים עם חברים ועם המשפחה המורחבת, למראית עין אנחנו נחשבים בעיני כולם זוג ומשפחה נורמטיבים,אך לצערי זה לא כך בכלל, מכיווןשאילו הייתי פחות סלחנית ומשטחת את כל המשברים שעברנו. מכל מיני סיבות לא ניפרדנו,חינוך ,ילדים,ערכים משפחתיים, ובקיצור נכון להיום אני במצב של אין לי מה להפסיד , דיי נמאס לי להיות נחמדה ולשטח נישארנו שנינו בבית התקשורת בנינו לקויה מאוד בלשון המעטה, חייבת לציין התיקשורת בנינו מלווה לא פעם באלימות מילוליתמצידו שגורמת לי להיתרחקות,והיתנתקות פיזית. אני מבקשת עצה דחופה תודה מראש.
שלום ריקי, דומה שכעת, לאחר שהילדים בגרו והסיבות להשאר ביחד מתנקזות כרגע אך ורק לזוגיות - זו ההזדמנות שלכם לבחון מחדש את טיב הקשר. ייתכן שכיום קל יותר יהיה לחשוב על פרידה, כי זה רק שניכם. זו עמדה שיש בה יותר חירות. יהיה עלייך לקבל את ההחלטה הנכונה עבורך, כאשר למרות אי הרלוונטיות של שמירת המסגרת המשפחתית עבור הילדים, יש את הדימוי של המשפח ההמתפקדת שאולי יהיה קשה לנפץ. וכל זה אל מול תחושתך שלא טוב לך בקשר הזוגי ושכיום אינך מקבלת מענה לצרכייך. לא פשוט, אבל הזדמנות לשקול מחדש... אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
