סוריקטה

סוריקטה יקרה.. תודה על מילותייך. לא תאמיני אבל אני כבר כמה ימים מנסחת את תגובתי אליך.. ומסתבר שכל הנושא הפגיע הזה (גם היחס שלך אלי) מאוד רגיש אצלי.. נתקלת לרוב בקשיי התבטאות.. קצת חבל לי.. במיוחד בגלל שהייתי רוצה שתדעי עד כמה היה לי משמעותי לקרוא אותך ולדעת שאת זוכרת פרטים כל כך קטנים עלי.. הפסנתר האהוב שלי.. אוי כמה אני מתגעגעת לנגינה עליו.. בנתיים פורטת על הגיטרה :) באמצע הלילה בשש בבוקר כשחוזרת מהעבודה.. העיקר להסחף אל עומק הצלילים.. לתת לbeing שלי את החוויה הזאת.. וואו זה כזה עוצמתי.. (את רואה :).. המוזיקה הזאת בהחלט סוחפת אותי.. סטיתי לגמרי :)) קלעת למטרה. הכאב העצום בא בעקבות ארוע ההרג בתלאביב לפני שבוע. ואת, בלי לדעת את זה.. כתבת; 'אך, הנה, שוב, בא אותו קול כובש מלמעלה ולא מתיר. להיות אישה. לטפח. לקבל.' איך ידעת סוריקטה..?? אני בשלבי יציאה, זה ריסק אותי. והזכרת לי בדרך עוד כמה דברים חשובים.. מנסה לאמר לעצמי.. שאני כן בסדר.. (?!?) מנסה, בכל אופן.. יש המון רכות במילותייך. נגעת בי. שבוע טוב.. מרגיעה.. מערסל.. מכיל.. מטפל.. שבוע טוב :) הצלחתי בסופו של דבר להוציא ממני משו.. :) ~נילי~

הי נילי יקרה, עכשיו אפשר להבין יותר כמה רגיש, כמה קשה לשמור יציב, קל לערער, כמה בודד, כמה מרגיש לא מוגן... "ניצחת איתי הכל" כתב עמיר בניון לחברת הנפש שלו - המוזיקה http://www.mp3music.co.il/Lyrics/6827.html מאמינה לך ובך, קחי לך את הטוב, |כאן רשום שמי| (סוריקטה)