אהבה חולנית

אני גרושה +2 יש לי קשר עם גבר נשוי(הכרתי אותו בתקופת הנישואין). הבעיה שאני מרגישה "תקועה".חיי סובבים סביבו והוא נשוי אין עתיד לקשר. הייתי בטיפול ואמרו לי שההיגיון יגבור על הרגש הקשר ידעך.זה לא קורה!!! אני מאוכזבת מעצמי.אין לי זוגיות אני מספר 2.והרי התגרשתי כדי שיהיה לי אופציה למשהו אחר. ניסיתי להפרד ממנו אבל לא יכולתי לתפקד ברמות שאפילו המטפלת שלי המליצה להיות איתו בקשר כרגע .אני מרגישה סוג של התמכרות.שיחות איתוופגישות גורמות לי להמריא אך שאני לא בקשר איתו אני בדאון רציני.(פרט חשוב שהבחור אוהב אותי מאוד) יש דבר כזה התמכרות? איך מטפלים בזה? אני מאזור השרון

קראתי מן המאמר, וכמה נושאים בו עוררו מחשבות של עולם ומלואו אצלי. בבושה אומר, כי אזור מסוים בעולמי (קטן אך מעצבן) מאופיין בקשרים עם "בוגדים כרוניים משתקי-מעכבי חיים". אלה בעיקר חלקי דמויות שמיוצגות בעולמי הפנימי (המעצים מימדים), גם כשהיה לכך איזה ייצוג במערכות-יחסים במציאות. נוותר על הפירוט ההיסטורי. ככל הנראה, עד היום בנקודות ספציפיות, ומתוך הפיצול, אני נאמנה לדמות הזאת, נאחזת בה ("מאוהבת" תהא גם כן מילה מתאימה לענייננו, ולצערי, "סוגדת" גם מתאים...). יש לי קושי רב להרפות. משהו לכאורה יוצא לי מזה - הגענו לעומק, צורך קדמוני מאד, אמנע מפירוט, יודעת מעט על מה מדובר ועדיין הסבל רב ויש תקיעות עקשנית. במקביל, יש גם צד שמעוניין לשנות, משווע לתת משקל ונוכחות רבים יותר לדמות הטובה. הווה אומר, למשל, שהרגשת הנזקקות לטיפול היא בריאה. ויש ממנה. יש. האומנם עוד יבואו ימים ותהא אינטגרציה? בין השאר, נתפסתי גם למשפט הבא במאמר: "לרשת האינטרנט מאפיינים ייחודיים המספקים בקלות את מערכות ביקוש-תאווה. האינטרנט יוצר סיפוק רב אצל הגולשים". סיפוק... אז חשבתי לי על תחושת הסיפוק. ועל כך שהיא תלויה במשתמש. אם קל להכיר בחלקיות ובסופיות של המציאות, אני מניחה שסיפוק מורגש וטוב. תופס נפח. ואם פחות [ואולי זה קשור גם לחלקו ומשקלו הרב יחסית של נרקיסיזם-המוות (?) ] אזי נראה לי שבהתחלה משתמש "מכור" יחוש בריגוש שיא של כאן ועכשיו, אך התחושה חומקת ומצליחה להחזיק על פני השטח לטווח קצר מידי יחסית. לדעתי, אם בחלוף הזמן המצב מחמיר, וגם אין גיוון, הנפח של תחושת הסיפוק מתאפס כמעט, או שבכלל לא מגיע לרמת החוויה (המודעת). התסכול תמידי כמעט. האוטומט עובד. התמכרות. הייתי אומרת במילותיי, שגם סוגי הקשרים שהוזכרו, וגם אינטראקציה בעלת אופי דומה עם הרשת לא מביאים לפורקן אמיתי, וככל שנוקף הזמן יש חיפוש אחר ריגוש הולך וגדל בד בבד עם סבל רב. חשבתי להזכיר גם, שיש מערכות יחסים כדוגמת "סאדו-מאזו" על גיווניו, שעל אף העיוות, לצדדים בהם בסדר עם זה בסה"כ. בנוסף, איכשהו, יש לי קצת בעיה עם המילה "קשרים" פה, בגלל המקום הרב מידי לפנטזיה, והטשטוש בין פנים-חוץ/מציאות-דמיון, ואז, אלה לא בדיוק יש שניים שונים... המאמר דיבר על סיפוק נרציסטי, סיפוק לצרכי שיקוף, אידיאליזציה(*), ועל צרכי תאומות. כל אלו מאד מדברים אליי. (*)הייתי מוסיפה גם דמוניזציה (...) שזה בעצם די היינו הך , כלומר, אידיאליזציה שלילית. זאת, מתוך מחשבה, שלפעמים, אפילו קל יותר להפוך לשטני, כי כך במקביל מתפנה מקום לפנטזיה על האידיאלי-הטוב-המושלם מאידך. הם כרוכים זה בזה, חושבני... עוד מנסה להבין... מחשבות של בינתיים... סוריקטה