עזרה

אני גבר בן 47, נשוי+2 באושר.לפני כחודשיים, קשה לי מאוד להבין איך, התאהבתי באשה נשואה מהעבודה שלי. אני לא מדבר על רצון לבגוד, אלא ממש התאהבות מטופשת, כמו ילד בן 16. מאז, התפקוד היומיומי שלי נפגע מאוד, אני לא ישן טוב, אפאתי לכל מה שקורה מסביב, חושב עליה בכל רגע, מזייף את ההתנהגות היומיומית מול משפחתי ואני מתפקד בעבודה רק בגלל שהיא קרובה אליי. לא אמרתי לה כלום, וגם אין לי כוונה, אנחנו ידידים והידידות חשובה לי, אבל גם ברור לי שאין לדבר כזה שום סיכוי, אני מאוהב אבל לא עיוור, וגם לא רוצה להרוס משפחות. האופציה הטובה ביותר לצאת מזה, היא,כמובן, להתרחק, אבל אני אוהב את מקום העבודה, ואני אעזוב רק כמוצא אחרון. חוץ מזה, אשתי יודעת שאני בדיכאון, אבל לא למה, והיא יודעת שטוב לי בעבודה, לכן יהיה לי קשה להסביר את עזיבתי. אני רוצה את שמחת החיים שלי חזרה, אני רוצה לחזור לתפקד, לקחתי היום לראשונה קלמהנרווין, זה אכן מרגיע קצת, אבל לא פותר כלום. אין צורך לכתוב לי בתגובה שאני מתנהג בצורה טיפשית, שום דבר שתכתבו לא משתווה למה שאני חושב על עצמי כרגע, אם הייתי יכול לנער את עצמי הייתי עושה את זה עם כמה סטירות. תעזרו לי!!!! רוברט

הי רוברט, לצערי אין לי עצה בשבילך. רק סימפטיה. לא פשוט. אבל כן רוצה להגיד לך שהדבר האחרון(!) שהייתי עושה זה לכתוב לך שאתה מתנהג בצורה טפשית או לתת לך סטירות. ממש הפוך. אתה מרגיש!!!! וזה מבהיל וזה הורס דברים אבל זה גם עוצמתי ומדהים. כמה שאולי דברי ישמעו לך מוזרים אולי, אני חושבת שרגשות כאלה יכולים לתת לך משהו אם תרפה קצת מרגש האשמה והרצון לתת לעצמך ניעור וסטירה. אחרי שתוכל לקבל את הרגש (ואולי אפילו להרגיש אותו לגמרי) אז יהיה מקום לבדוק אותו ולראות מה אפשר ואם אפשר לקחת הביתה לזוגיות שלך שלך עם כל הלב י.

תודה לשניכם השעה 3 בלילה. הקלמה לילה פג, ואני ער. איך שהתעוררתי, חשבתי עליה, ואז הופיעו לי מה שאשתי מכנה פלפיטציות, מאין רעידות של הלב ושל בית החזה. הדופק קפץ, לכמה דקות, לגבהים שאני פוחד אפילו לבדוק. אתמול, בעבודה, היא הגיעה ועשתה, כהרגלה (היא מנהלת המשרד) סיבוב בוקר טוב. היה נדמה לי שהבוקר טוב שלה לא היה מספיק ידידותי (אני נחשב לידיד קרוב שלה), ואז הייתי במרה שחורה (עם דופק מואץ) אולי שעתיים. ב-11 היא יצאה לעשן, וקראה לי להצטרף. (זה מאין מנהג קטן שלנו, אני לא מעשן). זרקתי לה שאני במצב רוח ירוד, ואולי אני צריך טיפול כלשהו, אז היא אמרה לי שיש לה חברה שהולכת באופן קבוע, ושיש אנשים שזה עובד עליהם, וזהו. אח"כ דיברנו שתי דקות על דברים טריוויאליים, וחזרנו לעבוד. הנקודה שלי היא שלא מדובר בחוסר שהיא ממלאה, הידידות שלנו לא עמוקה, אשתי חיבקה אותי וליטפה אותי 10 דקות אתמול בערב, כשראתה אותי בדאון, ובכל זאת, אחרי כמה דקות של דיבורים יומיומיים, הרגשתי טוב כל היום, עד שהיא הלכה הבייתה. וכשהיא הלכה, כמובן, התחיל איזה חוסר שקט, שהתגבר יותר יותר כשהגעתי הבייתה, עד שלקחתי כדור והלכתי לישון. אני מתנהג בבגרות, כן, וגם ריאלי מספיק כדי להבין שזה חסר סיכוי, ושאני מאוהב באשליה, אבל, מצד שני, אני לא יכול שלא להודות על אלפי תרחישים, אחד יותר מוזר מהשני, שאני בונה בראש, ושבהם אנחנו ביחד.ואז אני מתפכח, ושונא את עצמי על הרעיונות הללו ("ילדה ואשה" - אין לי מושג איך לעצור את רגשות האשמה וההלקאה העצמית, אבל אני מודע לכך שזה מזיק) וחוזר חלילה, במאין מחזוריות איומה של כל כמה שעות. כבר הייתי בחופשה, שבוע בשוויץ, וזה היה פשוט סיוט מתמשך, כי נאלצתי גם להפגין הנאה, ולא הצלחתי להינות ליותר מכמה דקות ביום. אז הנה השאלות שלי. ראשית, האם ניתן, בלי לעזוב את העבודה, לטפל, באופן מקצועי, ברגשות ומחשבות כאלה, אולי ע"י טיפול היפנוטי, אולי משהו אחר. מילא רגשות, אבל הגוף מגיב פיזית לרגשות, ואני די בלחץ שנית, ואולי אני צריך תגובה נשית, האם לספר לאשתי את הכל, ואיך אשה נורמלית תגיב לדבר כזה, שהוא מאין בגידה רגשית. תודה רוברט