שעת שמיטה

הי אודי, אני כותבת שוב בגלל תחושה קצת לא נוחה שאני עלולה להישכח הערב.. העלת הודעה שכתבתי ב-23 ליולי, היוםבלישם נדמה לי שקראתי לעצמי, אבל השארת אותה/אותי מיותמת. ניסיתי להזכיר על סיפו של יום שלישי, אבל נדמה לי שאשכח גם היום. אומר את האמת, אני מצליחה, רוב הזמן, להחזיק את העמימות והמתח ובאופן כללי אני יחסית בסדר. באופו קצת תמוה, אני די בסדר, אולי הייתי צריכה לומר.. יותר ממה שהייתי צריכה תגובה מסוימת, הייתי פשוט צריכה תגובה. ממך או מכל אחד אחר.. זה קצת לא נעים.. הרגשתי שקופה, וגם עכשיו אני מרגישה כך קצת וזה מעורר בי כעס וכל מיני משפטים שמתחילים ב"ממילא..." עכשיו אני בעיקר כותבת כדי לא לחרוק שיניים. ליל מנוחה, לילך

הי, שוב אני... אני חושבת שאפסיק להמתין להלילה בזמן שחיכיתי קפצתי לפורום סרטן הריאות.. זה לא היה רעיון כל כך טוב.. אנשים מבוהלים כותבים על סרטן הוריהם, אחרים מודיעים על פטירת קרוביהם ומציעים את התרופות שנותרו במחירים מוזלים.. בדיוק היום סיפרה לי אימי סיפורים צורמים על חלוקת רכושה של סבתי שנפטרה לפני שבועיים ומחצה. אמרה שתגרוס את כל מכתביה האישיים, כי לפעמים סופך טורף אותך במפתיע ואינה רוצה להשאיר מאחוריה מילים פרטיות.. קשה לי שהיא מתכוננת.. יש לי המון מילים מפוחדות לומר, אבל זה מרגיש כמו לעשות דרמות. לא טוב לחשוב על דברים כאלה בלילה. מקוה שאתה לא מסנן אותי בכוונה, זה לא כל כך כיף.. ל.

הי לילך, מקווה לבשורות טובות עבור אימך ועבורך. ראיתי את ההודעה שלך שם למטה בעץ ואחכ את ההודעה המזכירה. חששתי שהן ישכחו, כפי שקורה לעיתים להודעות המשך כשהעצים מעליהם מתרבים ודוחקים אותם למטה. יודעת שזה עושה הרגשה רעה, קראת לזה "שקופה". רציתי רק להגיד שיש מי שרואה ומרגיש את הפחד איתך י.

ללילך, האמת שרציתי מזמן להגיב אבל היה לי מאוד קשה. מרגישה קצת ירוקה פה, לא מתמצאת עדיין בכללים האולי הבלתי כתובים, ולא מרגישה עדיין נוח לתפוס מקום. אבל אני אנסה בכל זאת... אני נורא מצטערת על הכאב שלך וכל החששות העתידיים שמתלווים אליו והלוואי והיתה לי עצה טובה לתת לך. אבל אולי את לא צריכה כרגע עצות אלא רק שיראו אותו. את הכאב. ראיתי. מקווה בשבילך רק לטוב, רפאים.

את לא שקופה בכלל. את נוכחת וקיימת . קוראת את העצב והמילים המפוחדות . קוראת אותך .. ורוצה לחזק אותך ..רק שלא ככ מצליחה למצוא מילים מדויקות. אני מניחה, שעוד יהיו ימים בהירים יותר, יהיה קל יותר .. גם אם הכל נראה מבולבל כרגע . (אומרים שעולם יפה וטוב - נולד מתוהו ובוהו לא?) הרבה בריאות לאמא,תקווה ואור .. ואת - תשמרי על עצמך. שרית

הי לילך נשמה, מותר לנצל פתח קטנטן? "מכל אחד אחר" כתבת, אז זה בסדר שארשום לך כמה מילים? מנסה בעדינות ובחשש, אך רוצה לומר, שאין מצב שאני אדישה פנימית או מתעלמת ממה שאת משאירה כאן או ממה שמתרחש מולך. בעיקר מבחינה רגשית. חושבת על דברייך, שאלותייך, תחושותייך וכאבך, וכבר כמה פעמים כתבתי (ולא רק לך) ולא שלחתי... פשוט, איכשהו הייתה לי הרגשה שאת מבקשת לך מרחב רק לעצמך, ושאני (שמזכירה לך את הנפרדות הארורה הזאת) נטפלת אליך מידי, ובערך הדבר האחרון שאת מעוניינת שיכתוב לך. אז התאפקתי, נתתי מרחק ומרחב לפתחים וקשרים כאן ובטיפול. רוצה עוד לומר שמניחה שכשכתבתי (קצת בתעוזה...), גם אם היו אלה דברים שתיארתי לעצמי שיכאיבו, יצרבו, או יהיו כבדים, חשבתי שאני מעניקה דבר טוב. וקראתי. ועקבתי. הלב נצבט לקרוא, ונותרתי מאד חסרת אונים מול הבהלה. כי, הכאב החודר מבקש אשכרה חיבוק. לא וירטואלי. ממשי לגמרי. ללכת לטייל אי שם במרחבים, אפילו בשעות ההזויות של הלילה, יד על כתף, להקשיב לשקט, ופשוט לחבק חיבוק ארוך ולשקוע לתוכו. לתת להרגיש ולתת לדמוע. נזכרתי באחיינית שלי, כמה החזקתי אותה כך ביום אחד כזה שלה. עבורה, עבורי. מגיע גם לך. האמת שבמקומך הייתי כועסת עליי מאד שאני נשארת איזו דמות וירטואלית כל-כך, כל-כך לא מספקת... הייתי גם כועסת עליי שהגעתי באיחור נוראי... מוכנה לקבל אותי וגם קצת ממני במגבלותיי? וכן, לפעמים יש דברים שגדולים עליי ואני לא יכולה, אך מניח לדעת שיש אחרים שכן... שלך בלבביות, יקירה, 8-] (סוריקטה) * נ.ב. כבוד על הקטע הטכני, והמילולי גם...

שלום חברים... אני מאוד מתנצלת שאני לא כותבת כלום.. יקרות לי המילים של כולכם, גם של מי שלא הכרתי קודם, וגם של מי שהכרתי מזמן. באמת ששמחתי על העטיפה החמימה הזאת שעשיתם יחד, לשחרר אותי מאחיזתם של האכזבה והלבד.. זה פשוט זמן קצת מורכב, עייפה ורגישה מדיי, בוכה מדברים ממש קטנטנים- גם טובים וגם פחות.. לא הצלחתי להתרכז מספיק כדי ללכוד משפטים רציפים ואישיים יותר לכל אחד מכם. אבל באמת שהייתה לי כוונה כזו.. באמת שאני מצטערת תודה רבה לילדה ואישה, לרפאים, לשרית, לסוריקטה ולאודי ומיקה קטנטנה מלמטה.. (קטנטנה בחיבה, לא כי את באמת קטנה..) לילה טוב, לילך