עבור ש.מ

שלום, שוב! ובכן, אני עדיין לא יודע מי אתה מעבר לראשי התבות שאתה מציין. אני גרוש מינואר האחרון. לפני כשנה עזבתי את הבית, לאחר שאשתי, אז, טענה כי האשפוזים שלי גורמים בושה לה ולשלושת ילדי. כחודש אחרי האשפוז האחרון עזבתי את הבית. אני גר לבד, עובד 3 - 4 שעות ביום פרט ליום שישי, משתכר לפי 25 ש"ח לשעה. בקושי מתקיים, וכמעט שאינני מצליח לרכוש את התרופות הן הפסיכיאטריות והן למחלת הריאות הקשה שתקפה אותי לפני כחודשיים. (אמפיזמה). המחשב, האינטרנט, הוא מפלטי היחיד והקשר היחיד שלי עם העולם החיצון. פרט לשעות המעטות שאני נמצא בעבודה, וגם שם אני עסוק בשלי ולא רואה את הסביבה. היום הקשר שלי עם הילדים שלי הוא לא רצוף גם בגלל שלהם יש כל מיני ארועים דווקא בבימי הביקור ולעתים אני מבטל את הפגישה בגלל מצבי הדכאוני, על שאינני רוצה שיראו אותי בבכייתי. אני עזבתי את הבית מחוסר כל. ויתרתי על הבית ועל הרכוש המשותף. יש לי תאומים בן ובת בני שלוש עשרה וחמישה חודשים. בן ובת. לבת המצוה של הבת בשנה שעברה לא הוזמנתי. לבר המצווה של הבן בנובמבר האחרון, ממש ברגע האחרון הודיעו לי לבוא כאורח, כי הבן דרש שאהיה שם. לשבת החתן לא הוזמנתי, אלא ביקשו ממני לשמור על הכלב שלהם. התאומה כבר חודש וחצי אינה מבקרת ואינה מדברת איתי כלל משום שהיא טוענת שאין צורך לדבר איתי כלל מעבר לפגישות. אך מכיוון שהבן והילדה השלישית, בת תשע וחצי, כן רוצים לדבר איתי לפחות פעם ביום, אני מתקשר אליהם, והתאומה לא מדברת איתי והחליטה להפסיק את ביקוריה אצלי. לכן אני נואש ומתקשה לצאת מן הדכאון. בשאלתי בעמוד 176 שאלתי מדוע לא נותן לי הרופא שלי את הליתיום, שעליו קראתי כי הוא כדור טוב למניה דיפרסיה. חשבתי על אשפוז ונזכרתי מדוע עזבתי את הבית, ואני פוחד לאבד גם שני ילדי שעדיין בקשר איתי! אני פ ו ח ד!!!!!!!!! תודה על תשומת הלב

שלום לך! מתוך הדברים שכתבת עולה בי תחושה חזקה של הזדהות- עם תחושת הבדידות, עם הפחד הגדול מפני אבדן קשר עם יקירים ואהובים. עצוב, עצוב, עצוב. בכל זאת, נשמע לי שהפתרון המועדף הוא אישפוז. שם יוכלו לשקול את הטיפול המתאים ביותר לאור מצבך הבריאותי. שם גם תוכל לפגוש אנשי צוות אחרים, מלבד רופאים, שיוכלו לייעץ לך לגבי הקשר עם ילדיך. אם תמצא את הדרך להתגבר על הדיכאון, אולי תמצא גם כוח כדי להלחם על מקומך בעולמם. אפילו שהם אינם מראים זאת, ילדים זקוקים לאבא, אפילו אם הוא אינו בריא. בהצלחה לך, והרבה הרבה בריאות.

ל- ש.מ תודה על העידוד! אני בהחלט אשקול אשפוז! מה שטוב אצלי, זה שיש לי האומץ לפנות ולבקש עזרה! ובכל זאת, עדיין לא כתבת לי מי אתה? כתוב לי לאי מייל אם אתה רוצה כמובן [email protected] ושוב תודה זה שלא מצליח לצאת