כדור שחור מתפוצץ אצלי בבטן

לאודי, תודה רבה על התולעת... איכשהו אני מדמה אותך לאיזשהי ציפור ליל שחוזרת לקו שלה עת חשכה מאוחרת(כן גם העופות עברו כנראה ליום עבודה ארוך) ומביאה לכל אחד מהמצייצים מיני מזון יחודי שיתאים לו. ומוסיקה היא המזון שהכי טעים לי. שולי רנד באמת הרשים אותי. לא הכרתי את השיר הזה קודם. יש אפילו בקול משהו שמאוד מזכיר את יצחק קלפטר. מין חיספוס כזה שמהול בהרבה שבריריות. גם אני לא יודעת איך להתפלל. ויותר מזה אני לא יודעת גם למי. הכל נראה לי כבר שרירותי. תמיד חשקתי במוות אבל תמיד גם היו הפוגות. ואני כבר למעלה מחצי שנה לא מצליחה לקבל שום רגע של הקלה, נחמה, תקווה. אני כלואה באיזו לולאה שלא מסתיימת. זה מין כאב מסיבי כזה שרק הולך ומתחזק. איבדתי קשר עם הזמן, הכל נעצר. כל תנועה נראית פיקציה. החרדות מתעצמות כי אני הולכת ונוכחת בעובדה שלגיהינום אין תחתית, יכול להיות תמיד רק יותר רע. איבדתי את הדרך ואין לי יותר לאן לחזור. רוצה להעלם. רפאים

רפאים... את נוגעת בי עמוק מאוד. מילותיך חדות עד לכדי כאב, את מיטיבה לתאר רגשות עוצמתיים ודרמטיים כאשר המילים הן הכלי המיוחד המעביר את תחושת המצוקה החונקת, אך מילים קטנות הן בעצם מלהסביר מה זה באמת.. להיות שם.. חוצ ממי שהיה שם, ש'חי' שם. תודה שאת. ערב.. ~נילי~

תודה לך ~נילי~ על המילים ועל ההבנה. לפעמים נדמה לי שאני נעלמת גם פה ואת מזכירה לי בכל זאת שלא. )) ))))))) ))))רפאים)))) )))))))

היי אודי ציפור הלייל (שעברה לאחר- הצהריים...) זה לא הוגן מה שאתה עושה... אתה לא יכול ככה סתם לפרוק אותי מנשקי...! הרי הטוטאליות הזו- זה הלחם שלי, זה הכוח שלי- בזה אני מקצוענית!!!!!!!!!!!!!! כרגע אני כמו סרט צילום שחור שאסור לחשוף אותו לאור... אבל אם אנחנו כבר באווירה של אינטגרציה אז מאוד מעריכה אותך ואת מאמציך הכנים לעזור לי הפנמתי אותך כאובייקט טוב ומיטיב והרבה זמן לא היה בראשי אובייקט טוב. תודה לך רפאים (נבוכה להודות אבל קיבלתי קצת כוח... לא שמעת את זה ממני...).