טעם

הי אודי, כבר כחודשיים מאז עזבתי. הכאב נמשך אבל הוא נסבל. מה שקשה לי במיוחד הוא אבדן התשוקה והטעם. זה מזכיר לי פעם כשבעקבות מחלה שהייתה לי איבדתי לתקופה מסוימת, כמעט לגמרי את חוש הטעם והריח. זה כאילו אתה יכול לעשות הכל בדיוק אותו דבר. אתה לא מוגבל בכלום אבל שום דבר לא אותו דבר. כאילו איתו חוויתי עוד טעמים נוספים שלא ידעתי על קיומם אפילו ועכשיו הם אבדו לנצח. טליה

אם אני זוכרת נכון את הסיפור שלך, אז יש לך בן זוג וילדים/ילד, ונטשת התאהבות בלתי אפשרית עבורם. יש לי הצעה שבטח תשמע לך בלתי אפשרית עכשיו אבל היא אפשרית: תחזרי להתאהב בבן זוג שלך. כן. אקטיבית. זה פועל. את האנרגיה שאת משקיעה באין, תשקיעי ביש ותרוויחי פעמיים. תחזרי לכל המחוות שהיו בינכם בהתחלה: מחוות גופניות, מחוות מילוליות, מחוות של מעשה (הפתעות, מתנות ...). אפשר להתאהב מחדש במי שבמילא אוהבים. אני יודעת איך זה נשמע... אבל ממש מתכוונת לזה.

טליה, בעיתון לאשיה שיצא היום - במדור "המכתב שלא נכתב" מפורסם מכתב שכתבה מטופלת למטפל שלה. חובה לקרוא. סיגל