לאודי

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

14/07/2009 | 02:19 | מאת: מ.

כותבת כאן "מחדש", כי אף פעם לא בטוחה שתענה להודעת המשך שלי... אך זו גם הזדמנות לומר לך כאן תודה על כל התשובות המרגיעות , המזמינות אותי להמשיך ולכתוב ו"לא להסתתר"...וגם לראות שזה קיים בי... לא תמיד אני מגיבה בפירגון ומודה לך על התשובה שעזרה ולו במעט... לעיתים לוקח זמן עד שזה מחלחל ועד שאני רואה את זה... ולעיתים פשוט קשה לצאת מהשחור האפל הזה...אז... לא יודעת איך זה אצלך.. סתם עומס.. או קושי להבין אותי אם מתכוונת לשאול שאלה רטורית (לא) או שמצפה לתשובה (מה שבדרך כלל).. קושי לעמוד בראיה הכל כך פסימית, כבדה ומעייפת (!!!)שלי.. היעדר תשובה אמיתית..חוסר תשומת לב ושומדבר לא סותר שומדבר..הכל אפשרי..סתם חשוב לי לדעת (ואם תרצה דוגמאות מ"ההסטוריה" אז למשל ב-06-07 00:53, וגם אתמול...) .. חשוב לי לדעת באמת כביקורת בונה בשבילי... מרגישה מרחיקה ובודקת מה באמת.. מה בנדמה...=(יש אדם רואה הכל באור ורוד ורוד, זה לא טוב אומרים כולם אפילו רע מאד...)יש אדם רואה הכל באפלה קודרת, זו אותה המחלה רק בצורה אחרת... סליחה על הכובד .. מקווה בכל זאת שתענה בכנות

לקריאה נוספת והעמקה

הי מיקה, אתגר יפה נתת לי... אם בכנות, אזי - לא תמיד ברור לי מה את מבקשת ממני. לעתים אני חש אותך נזקקת, אך לעתים הודפת, לעתים השאלות אינן ממש שאלות ולא ברור לי אם רצית שאענה. לעתים אני חש מכיוונך סוג של תעתוע ולא תמיד מצליח להספיק ולאחוז בדמותך אל מול עיני טרם שאת מתפוגגת...(ואולי מופיעה בדמות אחרת?). ובוודאי שקיימות גם הסיבות האובייקטיביות - שלעתים, בחתירה במעלה יער העצים - איני שם לב שיש הודעה למטה הממתינה עדיין לתגובתי. עצתי היא לצאת מתוך הנחה ראשונית שיש להאיר את תשומת לבי. ושלא מדובר בכוונת זדון מצדי. ואני, אגב, מעריך מאוד את כנותך שלך בהודעה זו... אודי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית