לטימי

רק הערב הועלתה הודעתך מה 09-07 ??? או שאצלי היתה בעיה? בכל אופן חשבתי שכבר נשכחתי שם למטה כשלפתע ראיתי את תשובתך אליי.. לפעמים מרגישה שאני "חופרת" ואז אנשים מפסיקים להגיב .. ואני מבינה את זה למרות האכזבה (וגם מעט השפלה...)שזה גורם.. רציתי לכתוב פה כמה דברים אישיים , אך מרגישה קצת "חשופה בצריח" אז אולי אם השרשור יגלוש למטה ארשה לעצמי יותר... מבינה אותך מאד לגבי התרופה..תמיד יש רווח והפסד בכל בחירה.. למשל אצלי מרגישה שצריכה לבחור בין השתלטות הדכאון עליי לבין "השתלטות" התרופות... על כל תופעות הלוואי הבלתי נסבלות ...מרגישה מתה בלי התרופות אבל ארגיש מתה גם איתן...מצחיק שצריכה לבחור איזה מוות עדיף... סליחה שמכניסה את עצמי..מבינה שאצלך זה אולי יותר משמעותי... ורציתי עוד אבל כאמור , אולי בהמשך (אם תרצי..) ביי בינתיים ..[מיקה]

היי בד"כ אני זוכרת הודעות שלי שלא עלו/הועלו, ובודקת עם אודי מה עלה בגורלן. רק שהיה לי סופ"ש עמוס... ואצלי מתחיל להיות עמוס... אז זו אני ששכחתי לבדוק מה עם ההודעה, וזה לא בגללך. ההפסדים שלי, בגלל התרופות, לא קשורים לתרופה נגד דכאון. מאז שנטשתי את הדור הישן ואת ה-SSRIs, מהאגף התרופתי הזה יש לי שקט מבחינת תופעות לוואי... ואולי זה קשור גם לכך, שאני מקבלת מינון נמוך מאוד, כזה שזה "ללכת עם ולהרגיש בלי"... ואולי זו עוד אחת מהטעויות של ד"ר הודיני... אם כי, בהתחשב בתרופות הנוספות שאני מקבלת, אולי זה באמת לא משמעותי כל כך... מה שאני מוצאת כמסקרן (ולא סקרנות "רגילה") זה, שכתבת שתרגישי מתה גם עם התרופות... למה את חושבת ככה? אני תמיד בגישה של, כמו שאפשר להתחיל לקחת תרופה, כך גם תמיד אפשר להספיק, אז אין פה מה להפסיד בעצם, אלא רק להרוויח. וזה לא שאני מנסה ללחוץ עלייך לקבוע כבר למחרתיים תור לפסיכיאטר... אני יודעת שעצם ההחלטה עצמה ממש לא קלה. ובאמת צריך לעשות את כל השיקולים של בעד-נגד. אבל יותר מזה, לשאול את עצמך בכנות, באמת בכנות (וזה משהו שלך עם עצמך) - על מה את פוחדת לוותר? או, ההיפך, מה את חוששת להרוויח? כי תרופות יכולות להביא לשינוי - לאו דווקא איזשהו מהפך דרסטי - אבל כן יכולות לעזור ולשנות, במקום שבו הטיפול תקוע; הן מעין כלי עזר לטיפול. ומפחיד לשנות ולהשתנות. מפחיד מאוד אפילו. אבל הן לא משתלטות על שום דבר. השינוי הוא הדרגתי... זה לא שמהיום למחר פתאום תהיי איזו מיקה אחרת, ולא תזהי שוב את עצמך. לא רק שהשליטה תהיה בידיים שלך, יהיה לך קל יותר לנווט. זה בסדר שאת מכניסה את עצמך... אני לא בטוחה שאני מבינה למה את מתכוונת בכך, שאצלי זה אולי יותר משמעותי... TM.

אתחיל מהסוף... בקשר למה שכתבתי שאולי אצלך זה יותר משמעותי.. היה שסיכון של פסיכוזה אולי יותר גדול מסיכון של החמרת דכאון..אבל אולי זו שטות כי גם בדכאון יש סיכון של פגיעה עצמית (מי כמוני יודע... באופן עקיף-סמוי ובאופן ישיר...). אז קבלתי כבר אבחנה של דכאון קשה..ומאז זה רק הולך ומחמיר - גם בגלל המכה לדימוי העצמי, גם בגלל הבהלה.. והקושי בטיפול תרופתי מוכר לי מהעבר בגלל רגישות יתר לת'לוואי. ובקשר למוות - התרופות גורמות לי תחושת זומבי,כאילו אוטמות לי את הרגשות ופשוט מרדימות אותי.. יש לי אפקט קצת שטוח...(את בטח מכירה את המושג..). האבסורד שמרגישה מדוכאת בגללן וכאילו צריכה לבחור בין נבלה לטריפה.... ובאמת מודעת לעצמי ולא נהנית מאיזה רווח משני כתוצאה מהדכאון, פשוט גם על סמך ניסיון העבר לא זוכרת שעזרו לי במיוחד ואולי יש לי עמידות מסוימת. המחשב כבר עושה לי "מצמוצים" של הולך להיכבות אז אשלח בתקוה שכיסיתי את הכל..לא כ"כ הבנתי איך זה ללכת עם ולהרגיש בלי והסתירה שיש עם הספק שהבנתי שיש לך לגבי היעילות אם תוכלי להסביר .. אם תרצי... (מיקה)