סוריקטה אייך?
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
סוריקטה היקרה, את חסרה... מקווה שאת בטוב נופשת באיזה מקום. או אולי סתם לוקחת הפוגה מהפורום ומלדאוג לכולן. אפילו יש לי איזה הרהור שאת יושבת עם גלי(מלי) יחד עם מיץ פטל הארנב וכמה נסיכות מהאגדות וכולכם שותים מכוסות גבוהות איזה קוקטייל. שלך י.
עדיין כאן... קצת קשה היה לי לכתוב לכאן בתקופה האחרונה, ללחוץ על "שלח"... ... הי יקרה ורוב תודות, את יודעת, קראתי את הודעתך היפיפייה-הנכונה שם למטה, ובעיקר רציתי לומר שאני פשוט מתמלאת קנאה בכל מי שיכול, ובפרט בך עכשיו, שהצלחת להרשות לעצמך - גם אם בקטנה - להכיר בחולשה, להרפות, להיות תלויה, לבקש, לקבל-לתת, להרשות לאמא פנימית טובה לטפל בך ולרפא. זה כוח וחוזק. וזו בריאות. ולכל מי שקורא - בחרתי לצרף גם כמה מילים מעולמי הקט, שכל-כך כל-כך קשור בעיניי לנושא. טוב? (... ואיך שהעולם יכול להיות הפוך...) מושכת כתפיים, כן... ובכן, אני MSbP victim survivor. על בערך ובאופן כללי אומר שהעולם של ילדה-חולה-מסכנה ואמא-מטפלת-מסורה הינו מאד מורכב עבורי. משופע בחרדות מעכבות ברמה עוצמתית במיוחד. קשה לחיות עם זה מאד מאד, ובכלל, רק הידיעה כשלעצמה בלתי נתפסת. מושיטה ידיים לשמיים. כואב הדבר הזה. ואנכי... בדרכי הלכתי לי, וצילמתי את הפרסומת המגניבה שלהלן http://tinyurl.com/mj7rs2 מצחיק-עצוב ש בכל שנות הטיפול שלי עדיין לא השתמשתי בו, בטישיו הרך הזה, ועוד יותר מצחיק-עצוב שכתוב שם בפרסומת "הכי טוב בבית"... ומה שבא לי לכתוב עכשיו זה "היו שלום ותודה על הדגים" ס ו ר י ק ט ה
קוראת את שכתבת וקשת של רגשות... בהתחלה שמחתי לראות שיש אות חיים ממך - שאת כאן. משהו מנקר - עד שקלטתי את לא עם הניק הרגיל רק מין אות כזו - כאילו עייפה מכדי לכתוב ולהיות כאן. מכה בבטן כשקראתי... רצון חזק לחבק (מקווה שזה לא מעיק) כעס גדול על מי שהתעללה (יתכן מאד ואלו מילים לא נכונות עבורך ואני מצטערת). מקווה גם שהמילים שלי הילדותיות כל כך לא פצעו מדי. אני זוכרת שאת לא בוכה ובטח משאירה את הטישו מיותם אצל הפסיכולוג. אולי טיפה ברור יותר עכשיו. הסגירה שלך כל כך מתחברת עם זה שאני מרגישה שאת יצור תבוני יותר מרובנו שבא לבקר. אבל אל תלכי בבקשה סוריקטה. שלך י.
שלום לך, אני מחפשת פתאם שם חיבה לקרוא לך, נורא רוצה להחזיק, לחבק, להיות איתך, לומר שאני משתתפת בכאב. באמת. ההודעה שלך הלכה איתי כל היום. גם את הלכת איתי כל היום. אני חושבת עלייך. אולי מבינה עכשיו קצת יותר כל מיני דברים (ואולי לא, אולי זה רק מעולמי שלי), אבל רוצה להציע לך, עם כל הקושי הכרוך בכך, גם להשען. מבטיחה שהגזע שלי יהיה איתן דיו. איזה עולם מבולבל... פעם נוספת שאני בוכה בשבילך אני כאן. באמת. גלי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
