לקחת מקום

הי אודי, כבר כמה זמן מתלבטת אם לכתוב. אני קוראת כאן את מה שכותבים וחושבת לעצמי : לכולם יש בעיות וקשיים אמיתיים ורק את עוד חסרה לאודי המסכן שצריך באמצע הלילה להזכר מי זו טליה. אני עורכת שוב ספירת מלאי של כל הדברים הטובים שיש לי בחיים ושוב מגיעה למסקנה שהעצב והכאב שאני חווה הם פינוק. מה כל כך רע לך טליה? אז היה מישהו אחד בחיים שיכול היה לראות את כולך. היה מישהו אחד שאיתו היית יכולה להיות כל כולך. גם ילדה קטנה, אפילו ילדה רעה, אפילו לרצות דברים, אפילו לרצות דברים שאסור. מישהו היחיד שנתת לו לטפל בך. ושאפילו אפילו ראה את הכל ולא רק שלא ברח אלא התאהב. אז התאהבת בפסיכולוג שלך. נו אז מה אציק לכם עם זה כשלכם יש כל כך הרבה צרות אמיתיות. החלטתי לא לכתוב ואז פתאום הרגשתי שהתחושה הזו מוכרת לי. נזכרתי בחלום שחזר על תינוקות קטנים שנכנסים לי לכל מיני מקומות בעבודה ובחיים. ותמיד התחושה הזו, שבכל מקום יש תינוקות רעבים יותר. ואני ילדה גדולה, אני תמיד מסתדרת, אני לא מפריעה, לאמא גם ככה קשה ואני הגדולה. בכל זאת כתבתי, ואפילו להפתעתי הגיעו הדמעות. אז מה אתה אומר אודי מותר?

טליה... מה המשמעות של בעיות וקשיים אמיתיים"?... מי שופט? אנחנו? לא. בכלל לא. עשית לעצמך מעין משפט שבו את גם הנאשמת, גם השופטת וגם המושבעים - והנה פסקת לעצמך גזר דין שאומר, שאת "לא מספיק סובלת" ושהבעיות והקשיים שלך "לא מספיק רציניים", ולכן אולי בכלל לא כדאי שתתפסי פה מקום... אבל הפורום מספיק רחב וגדול, ויש מקום לכולם; אפילו ל"לילדים גדולים". את לא מציקה בכלל... אני יודעת שככה את חושבת ו/או מרגישה... אבל זה לא כך. ואולי תנסי להסתכל על זה כך - זה לא שיש תינוקות רעבים יותר... זה שיש כל מיני תינוקות, שרעבים לכל מיני דברים. ההבדל הוא לא ברעב עצמו, אלא בדבר שאליו רעבים. וזה מותר ובסדר להיות רעבים לדברים שונים.

הי, תודה על תגובתך היא מרגשת אותי. לא חשבתי שאני שופטת אבל אולי מודדת. את אולי מציעה דרך אלטרנטיבית שבה במקום יותר או פחות יש כזה ויש כזה. זה נורא נכון. אבל, את יודעת התחושה. זה אולי קשור לתחושה שלי שאין מספיק לכולם, שאם אקח זה על חשבון מישהו אחר. וגם אם הרעב שונה עדיין אמא יכולה רק מה שהיא יכולה לתת. שאם אקח יותר לאחותי יהיה פחות. לאמא יהיה פחות. והפחד שאם אני רוצה יותר מדי ונזקקת יותר מדי אז אין מי שיוכל

תודה אודי ולילה טוב טליה