די

לא מסוגלת לדבר איתה עכשיו.. והיא רוצה לדבר איתי.. אמרה שתתקשר.. ואני.. אני לא מסוגלת. שלחה לי הודעה.. רוצה שנפגש.. אני לא יכולה. לא מסוגלת. לא עכשיו. לאאאאא ולמרות הכל, חייבת להוציא ממני.. לא יכולה, לא מסוגלת.. יודעת רק איך להוציא את זה במעשים.. לפגוע בעצמי... .. וכאילו לא די, לכתוב אני גם לא מצליחה.. ובמקום, האותיות שלי מגמגמות.. בדיוק כפי שאני מרגישה.. מדוע אי אפשר פשוט לעזוב את הכל??? לא להיות חייבת כלום לאפ אחד?? בעיקר, לא להיות חייבת לעצמי..?!? דיכבר. לא צריך לקרות הרבה כדי לגרום לי להתיאש. אני עשויה מנייר, דקה עבה ומחוספסת. עלה נידף, מתקמטת מהר, נקרעת מהר עוד יותר, נשרפת בשניות, חותכת בקצוות. (((((((((((((((((((((((SCREAMING BLANK))))))))))))))))))))))) ריק. כאילו אין כלום בתוכי. מערבולות, רצונות, צרכים לא מסופקים. עדיף לוותר על הכל. על הכל!!!!!! אני חסרת אונים הגרון שלי נחנק הלב שלי מבקש לנום הגופ שלי בוער ואין לי אויר (כאם נאלמו עוד הרבה מילים חשובות) כואב לי. מאוד. ~נילי~