הי...

אודי היקר תודה על מה שכתבת לי, שפה יש לי מצע אחר..אני צריכה מקום להרגיש בו חיה. היום..היום העזתי לעשות שני דברים שעזרו לי להרגיש שוב חיה. אני תמיד נעשית משותקת כשדברים חשובים לי. היום היו שני דברים שהייתי צריכה לעשות, שכבר לא יכולתי לדחות יותר, כי אז הייתי מגיעה לקו של כישלון ואכזבה. היום החלטתי שיהיה רק כישלון ( אולי ), אבל לא תהיה אכזבה. מעצמי. הצלחתי לשבור את השלשלאות של הפחד שלי, והרבה זמן לא הצלחתי לעשות את זה. יצא 50 - 50. בדבר אחד הצלחתי ובדבר אחר נכשלתי, אבל לפחות הרגשתי חיה, משפיעה, לא שותקת או מושתקת. רציתי לשתף... וטימי - זה לא מנחם אותי שגם את "הועזבת" מטיפול. הייתי מעדיפה שלא תדעי חוויה כזו. לא מגיע לך. אני שמחה לשמוע שהיום את במקום טוב ומטיב. תודה על המילים החמות שלך אופיר

אופירי... זה לא בא ממקום של "צרת רבים חצי נחמה"... אלא רק כי כתבת שאת היחידה פה ש... ורציתי שתדעי - הכי פשוט שאפשר - שאת לא. אני יודעת שזה לא שיפר את הרגשתך (או את זו שלי) בקשר לכך... וטוב לקרוא שעשית היום... ועוד יותר טוב, שגם הצליח לך משהו. זו התחלה... ולפעמים הצעד הראשון הוא הכי קשה. אני באמת מקווה בשבילך, שאחרי היום המחר כבר יהיה טיפונת יותר קל מבחינת הלא לשתוק... TM.