היי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
קצת נעלמתי. המטפלת שלי ענתה לי למייל. לבסוף. האמת היא שכתבתי לה מייל קשה ביותר. ביקשתי שלא תיצור קשר עימי יותר.. ביקשתי שתשנא אותי. כעסתי כ"כ. אבל היא ענתה לי.. אומנם באיחור, אבל ענתה. הרגיעה . שוב. כדרכה המסתורית. עבר חודש מלידתה. האמת? שעבר לי כ"כ מהר.. אני גאה בעצמי ושמחה שאני מצליחה להתמודד בלעדיה, היא קיימת בתוכי.. ואני חולמת עליה המון, אבל מצליחה להסתדר. סיפרתי לך שהכרתי מישהו חלומי.. והוא באמת מתגלה כחלומי יותר ויותר. עצוב לי וחבל לי שאין לי המטפלת שלי לדבר ולספר לה עליו. האמת היא שאני מופתעת מעצמי לטובה. הייתי בטוחה שהשמיים יפלו עלי, שיהיה לי קשה בטירוף. אבל לא. אני בסדר. עלי להודות שללא ספק הפורום הזה ואתה אודי, עוזרים לי. בעוד כחודש המטפלת שלי הבטיחה לי שהיא חוזרת לטפל.. אני מחכה בקוצר רוח. ליל מנוחה.
הי רונה, טוב לשמוע! גם שאת מחזיקה מעמד ומצליחה להתמודד, וגם שהחרדה שהמטפלת נעלמה - נרגעה... ובעוד חודש תחזרו למפגשים... את מוזמנת לספר בינתיים כאן. לא טיפול, נכון, אבל אפשר לשתף... איתך, אודי