באופן אישי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
הי אודי, בפגישה שהייתה לי בשבוע שעבר עלה נושא הפגיעות של המטפלת מולי. כלומר, היא ציינה שדברים או אופני התנהגות שלי פוגעים בה. האמת, לא הייתי מוכנה לזה. אני אצלה המון שנים (כמעט שמונה...) בעבר היא שמרה תמיד על קור רוח וסבלנות רבה, וחששה מאד להראות שנפגעה (אע''פ שהיו לה סיבות רבות וטובות לכך...) בהמשך טענתי כלפיה שהחשש שלה להעמיד אותי במקום דווקא הגביר את התוקפנות שלי, שהיה כדאי אילו הייתה מסירה מידי פעם את פני הפוקר שלה, ומאפשרת לי לחוש שגם היא יצור אנושי חי, נושם ומרגיש. אבל לא חשבתי ש"מותר" לה להיעלב "באמת"... או ליתר דיוק, לתומי סברתי שלמטפלים יש מנגנוני הגנה המאפשרים להם לא לקחת דברים באופן אישי. האם טעיתי? אני תוהה מה קרה/יקרה עכשיו. האם זוהי עלית מדרגה רצויה בקשר הטיפולי? או אולי הוא הופך בלא משים לקשר ככל הקשרים האחרים, עם נורמות התנהגות וכללי טאקט? האם אני אמורה להיזהר לא לפגוע עוד ברגשותיה? האם עלי להיות דיפלומטית גם איתה? האם טיפול לא אמור להכיל תמיד את המטופל? בקיצור, קצת מבולבלת. (ו...כן, העליתי את התהיות הללו גם בפגישה, אבל אשמח לשמוע גם את דעתך). תודה
one... יש מן מלכודת כזו, שאני חושבת שכל מטופל נופל בה... מלכודת השיכחה - השיכחה שגם המטפלים הם בני אדם... וזה נכון שהם עברו הכשרה ולמדו, ויש להם דרכים שונות ומגוונות להתמודד עם המטופלים ועם התכנים שהם מביאים, אבל כן - גם הם נפגעים ופוגעים... ומותר להם (לא, סליחה - "מותר" זו לא מילה מתאימה - הם לא צריכים לבקש רשות)... הם יכולים להיפגע ולהיעלב. הם יכולים להגיע למקום שבו, מטופל חוצה את הגבולות האישיים שלהם. ואני חושבת שזו עליית מדרגה הולמת, כן. שהיא חושבת שהקשר שלכן מספיק יציב כדי להעלות את הנושא ולשתף אותך, כך שתוכלו לדבר על כך ולהבין ביחד. ובטח שבתחום הזה, קשר טיפולי הוא ככל הקשרים האחרים - עם כללי התנהגות מקובלים, שמקובלים על שני הצדדים שעליהם חל ההסכם הטיפולי. אני לא חושבת ש"להיות דיפלומטית גם איתה" זה הביטוי הנכון... אבל כן ללמוד, איתה ובאמצעותה, איך לשפר את התקשורת הבינאישית שלך - לטובתך! ולמרות שאני לא אודי... אלה הדברים שעליהם חשבתי כשקראתי את ההודעה שלך... מקווה שהם לא בלבלו אותך יותר.
היי twisted mind תודה על תגובתך החכמה. לא בלבלת בכלל. האירוניה היא, שהיא העלתה את הנושא בדיוק כשהתכוונתי לטפוח לעצמי בגאווה על השכם על שסוף סוף הצלחתי להביע אי שביעות רצון באופן "מתקדם" יותר מכפי שהייתי רגילה. כנראה זה לא הצליח לי... one
שלום one, את מתארת מעבר מבורך לשלב בו את מכירה שהמטפל שמולך הוא גם בן אדם. מהמקום הזה אפשר להתחיל ולבדוק את עניין הדיפלומטיות וכו', כאשר מולך יושב אדם עם סובייקטיביות מלאה. העניין בטיפול הוא להכיל את הרוב, כמה שניתן, וחלק מההתקדמות הטיפולית זה שגם את תוכלי להכיל את עצמך ואת הפעמים שבהן את אולי פוגעת... לרוב, היכולת של המטפל לומר זאת למוטל, מעידה על התקדמות ניכרת. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
