ימים קשים
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
פשוט לא יודעת מאיפה להתחיל הלוואי והיה לי מישהו שהייתי יכולה לדבר איתו רע לי פשוט רע לי מגעיל לי בבית אין לי כוח לאף אחד לא לאמא שלי נמאס לי לרחם עליה כול הזמן שאין לה כסף ועל כמה שהחיים שלה אומללים בזה שהיא לא סובלת את אבא שלי ואני גרה איתם בבית לא מבחירה פשוט אין לי ברירה אני מרגישה כול כך בודדה רבה איתם כול הזמן חברות אמיתיות אין לי הפרידה מחבר שלי שעדיין בתמונה שאני מעדיפה לא להתמודד עם פרידה כנראה והוא שם מצד אחד זה מנחם ומצד שני כבר לא יודעת מה נכון מה לא וכול פעם שהוא נמצא שם אני חושבת לעצמי אם זה הוא וכבר כולם "שונאים אותו וחושבים שהוא כזה רע מה שזה לא נכון בכלל פשוט כשרע אז מספרים רק רע ואני חושבת לעצמי שאם לא אחווה ואתנסה עם אחרים לא אדע לעולם אם זה המקום שלי וכולם לוחצים על כך שאחליט כן או לא ושאתקדם ושלא אשאר תקועה והזמן חולף מה הם חיים בסרט שהם יכולים להיכנס כך לחיים של אחרים שכול אחד יחיה את החיים שלו מאשר לתת עצות לא מועילות פשוט מרגישה תקיעות עם האנרגיות בבית אני לא פורחת כמו שיכולתי וזה אכן זמן קריטי בשבילי נשבר לי רוצה לעוף, כול כך הרבה בלאגן בחיים דאגות חרדות פשוט אין לי כוח להרגיש את התחושות האלו את החוסר סיפוק הזה,מרגישה כעס שנאה פשוט נמאס לי עם כול הביקורת הזאת די פשוט די
שלום ירין, קחי רגע שקט, צעדי צעד אחד או שניים לאחור, והתבונני בך, במשפחה, בחבר לשעבר ובסיטואציה: ונסי לענות (אפילו רשמי לפנייך) - מהן האפשרויות העומדות בפנייך? מה את מרגישה כלפי כל אחת מהן? במה מבין האפשרויות את בוחרת? אשמח לשמוע את תשובותייך, אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
