טיפול
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום אני בטיפול כבר 3 וחצי שנים, לא ניסיתי טיפולים אחרים. הבעיה שלי שמאוד קשה לי להתקרב או להתמסר. אני כבר שלוש שנים הולכת לפגישה הטיפולית עם כוונה "לעבוד" ותקשר, אבל הרבה דקות שתיקה עוברות שם, וזה גורם להרבה כעס משני הצדדים, להרבה תקיעות. ניסיתי לעזוב, לא הצלחתי. ניסיתי לעצבן אותה בכדי שתרים ידים, לא הצלחתי.. ואני ממשיכה ללכת. קשה לי עם זה, ועם אי היכולת להתקדם גם אצלה וגם בחיים בחוץ. אולי אני צריכה לנסות מטפלת אחרת כשאני עדיין אצלה, בכדי שאוכל לעשות את ההשואאה אם היא אכן טובה, מבינה, מכילה, קרובה...ואפשר לסמוך עליה? או האם יש לך הצעות אחרות? תודה
שלום AM, שלוש וחצי שנים זו תקופה משמעותית ביותר. והנה, על אף נסיונותייך "לפוצץ" את הקשר - הוא שורד. משמע - יש בו משהו נכון וטוב. איני סבור שנכון יהיה להתחיל קשר חדש במקביל. זה לא יקדם אלא יתקע עוד יותר...נראה לי שבהחלט את יכולה לסמוך על המטפלת שלך. היא טובה. את מציינת שהבעיה היא הקושי שלך להתקרב ולהתמסר, וקושי זה לא יעלם עם החלפת המטפל (להיפך אפילו). הקירבה תגיע, לאט ובהדרגה, מבלי שתשימי לב...אל תוותרי על הקשר שלכן. אודי
שלום אודי תודה על התגובה, אבל איך אפשר לדעת (אתה) שהיא טובה? נכון שיש לי קושי להתמסר ולתקרב ולסמוך, אבל אתה לא חושב שיש לה גם בעיה בזה שהיא לא הצליחה לפרוץ את המחסום הזה או להקל קצת מהקושי הזה שיש אצלי. הרבה פעמים היא גם העלתה בפניי את ההתלבטות אם היא טובה בשבילי או שלא, וזה תמיד היה אחרי התקפים של זעם מצידי בגלל דברים שלא קורים. אני מפחדת שאני אשאר שם ואני אתקע הרבה זמן בלי שיקרה דבר? אז עוד פעם, להישאר?? ולנסות עוד? או מה?
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
