המשך טיפול - ללא הצלחת CBT

שלום, אספר קצת על עצמי בקצרה כדי לתת איזושהיא מראה על החיים שלי והתהליך שעברתי ב- 7 חודשים האחרונים בחיי, השלב הראשוני שבו התחלתי לטפל בעצמי. אני סובל מחרדות מזה 8 שנים, תמיד חיפשתי הגדרה מקצועית לכך אבל בלהסתכל על התוכן ההתנהגותי - זה נובע ממחשבות מטרידות שלא פוסקות שבסופו של דבר הגבילו את מרחב חיי ומאוד קשה לי , גם היום, להתרחק בעצם ממקום ה- 4 קירות שלי ככה שכל צעד החוצה מוביל להתמודדות וחרדה יומיומית ממוות בפתאומיות מחוסר אוויר שיוביל לחנק. במהלך 4 חודשים הייתי מטופל בשיטת CBT כשלאחר מכן למרות הפחדים שלי מכדורים נאלצתי להתרכך ולפעול לטובת עצמי בסך הכל והתחלתי טיפול ב- ציפרלקס ( כמובן בשילוב עם טיפול CBT ). לאחר חודש של נטילת הכדור הפסקתי להרגיש כל רגש רציונלי, דבר שמאוד הפחיד אותי מצד שני לא הרגשתי קוצר נשימה וכל מה שנשאר זה להרגיש את הראש חושב בלי השפעה על הגוף ( חוץ מכמובן הפחדות עצמיות כרגיל ). אחרי חודש של נטילת הכדור מאוד דאגתי מההשפעה, פתאום הפסקתי להרגיש תיאבון ובהתייעצות עם רופא המשפחה ( שסיפק מההתחלה את הכדור ) היה חשוב לי לסיים את הטיפול מחוסר שקט , בדיעבד אולי היה משהו חיובי בכדור - היתרונות עלו על החסרונות ולכן חזרתי להשתמש שוב בכדור במינון של 10 מ"ג ליום. מתחילת הטיפול CBT, תמיד היה חסר לי הדיבור על הרגש, הניתוח שלו והמבט לעבר, הרגשתי שיש משהו שגדול ממני ואין תוצאות שנראות בשטח שמקלות עלי בפועל בהתמודדות מול החרדות ולא פעם נאלצתי לוותר או לברוח מהמקומות שרציתי להגיע אליהם \ שהיתי שם. היום הפסקתי את הטיפול הפסיכולוגי ואני לוקח ציפרלקס אבל הפסקתי לצורך מעבר לשיטה אחרת וחשבתי על האפשרות של פסיכולוגיה קלינית וכאן באה השאלה, האם הטיפול הפסיכולוגי הקליני, חקירת העבר בצורה יעילה עם השלמת החלקים שמפריעים לי תוכל לסייע במקרה כזה, בהבנת הרגש, בדרכי ההתמודדות וכל זאת בשילוב ציפרלקס? תודה.