אתמול התקשרתי לאבא שלי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
לבקש ממנו עזרה עד כדי כך אני נואשת. כל חיי הוא רק הרס לי-הרס אותי... ועכשיו אני חייבת להאמין שממנו יבוא העזרה. עד היום אני מפחדת ממנו...להתקשר אליו היה המוצא האחרון. האם אני חזקה מספיק לתת לו כניסה לחיי עכשיו? אחרי כל השנים וכל הפגיעות? האם הוא בכלל יעזור באמת? פתאום קיבל רגשות אבאיים? אני מרגישה שאני נותנת לו לנצח אותי סופית. ואולי?
שלום אור יקרה, ייתכן שדווקא מהמקום בו את חשה שאת כל כך זקוקה לו עד כדי שאת מוכנה לאפשר לו להתקרב מעט שוב ולקוות שיעזור - דווקא שם טמונה תמונת הניצחון שלך. ומדוע ניצחון ולא מנוצחות? בדיוק בגלל מה שאת כותבת. בגלל שאת חזקה מספיק כדי לתת לו את ההזדמנות לעזור לך ולהכנס לחייך. פה טמונים דווקא כוחותייך. אודי