אודי...

נפלתי מעט ביומיים האחרונים. הרגשתי שדווקא אני מתמודדת מצויין עם החופשת לידה של מטפלת שלי. והנה, כעת, אני מרגישה שאינני חלק מעולמה יותר, שדלתה ננעלה מפניי. אני מתגעגעת אליה ויותר מהכל - חסרה לי השיחה איתה. פתאום כאילו ננעל אף עולמי הפנימי. ואין יוצא - רק נכנס. ולחשוב שעברו רק שבועיים ושאראה אותה שוב בעוד כחודשיים שלמים - זה מטריף אותי! איך אוכל להחזיק מעמד בלעדיה? איך היא יכלה לעזוב אותי כך? כמובן שהרציונאל מדבר אחרת.. אבל הרגש לא דופק חשבון להגיון והוא קם ועומד ודורש את מקומו. אחרי שנתיים של טיפול אינטנסיבי, שבחלקו אף התקיים כפעמיים בשבוע... איך אני אתמודד??? הפורום הזה כ"כ מעט מנחם.. החלטתי שאני שולחת לה מתנה. רק כדי שאני ארגיש שהיא קיימת עדיין בעולמי, אני אכתוב לה מכתב בכתב יד... לא רוצה שהיא תשכח אותי. אני גם חייבת להפיג מעט את הלחץ... אני לא יכולה להתעלם מהלידה שלה. מקווה להרגיש יותר טוב. מקווה שהזמן יחלוף.. ואחזור להומאוסטזיס, כי האיזון שלי הופר. תודה על ההקשבה=קריאה

הי רונה, בדרך כלל לא מגיבה להודעות הפונות רק לאודי. אבל משהו בהודעה שלך בכל זאת הזמין התייחסות שלנו - הבנות מהפורום. כמובן אם טעיתי, אז סליחה על ההתערבות. קראתי גם את ההודעות הקודמות שכתבת בנושא. חושבת שמבינה. הפרידה קשה.נשמע שהרעיון של המתנה והמכתב מאד מתאים עבור שתיכן. האסוציאציה שלי היא הולדת אחות. זה נשמע טרויאלי, טבעי ואין מה לעשות מזה עניין ובכל זאת. אני כבת בכורה, כשילדתי את ביתי השנייה, קושי עצום של ביתי הבכורה הציף אצלי הרבה רגשות שלא ידעתי שהרגשתי. חווית נטישה עצומה. גם כבת וגם כאמא זה מעורר המון. גם כמטפלת וגם כמטופלת. איך נשארים חלק מהחיים של "אמא". שלך י.

תודה עבור תשובתכם=התייחסותכם. כנראה שלא הסברתי נכון משהו... התכוונתי באמת לקנות לה מתנה ולשלוח לה עם שליח + מכתב בדואר. לפני שהיא ילדה הצלחתי להוציא ממנה 'אישור' לקנות לה מתנה... אח"כ אמרתי לה שאני מציירת לה ציור לחדר וביקשתי לדעת מהם הצבעים שתעדיף... היא ביקשה שהמתנה תסתכם בציור... אבל עכשיו היא ילדה ואת הציור אתן לה רק כשתלד.. שזה כאמור, בעוד כחודשיים! אני לא רוצה להתעלם מלידתה וטרם נתתי לה משהו, אני מרגישה צורך חזק להביא לה מתנה. אולי זה מגיע מהחשש שהיא תשכח אותי.. לא יודעת? אבל בכל זאת אני מרגישה חייבת לשלוח לה מתנה וגם מכתב. מה דעתך? לדעתי היא תשמח מאד, כי חשבתי לקנות לה משהו באמת יפה. היא מכירה אותי ויודעת שאני טיפוס שמאד אוהב להעניק לאדם שאני אוהבת.. ואחרי כל מה שהיא עשתה עבורי, זה ממש דבר פעוט. אגב, חלמתי עליה חלום הזוי.. חלמתי שאני מגיעה אליה ומצלצלת באינטרקום.. והיא יורדת למטה ולא מזמינה אותי לעלות אליה, היא יורדת אלי בפיגמה ובפנים כועסות ואני חוששת ממנה, מרגישה שהיא ובעלה שונאים אותי. היא מדברת איתי בשקט ובטון קר ומאוכזב ומסבירה לי שאסור לי לבוא אליה. ואני מפחדת נורא ומנסה להסביר שאני רק חולמת... תודה מקווה להתגעגע פחות, אפילו לשכוח אותה קצת..