נפשי כבדה עלי..
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
דמעות יושבות להן בזוית עיניי, נאחזות בקיפאון לאותו חלקיק שניה מעט לפני הנפילה מטה.. אייכה שואל שולי רנד.. הוא כל כך מיואש... גם אני. '..איך בחושך הזה הייתי חותר.. ושואל ומבקש, וכוסף.. אייכה..???' והצלילים סוחפים אותי... סחור סחור.. מטה מעלה.. הנפש שלי נסחפת בסערה בתנועות עצובות, וחדות..נעה לצלילי הייאוש.. נשאבת, נשאבת עמוקות.. מצטמקת, מתמתחת.. מחפשת מנוחה, מקום של שקט.. אייכה.. מסתובבת כאדם מכני שהדבר היחיד שמחבר אותי למשהו רחוק יותר הוא העצבות העמוקה הזאת.. ואותו חיבור, הוא הוא גם ה-חיבור אל המוות.. אל הסוף.. כלפי חוץ עובדת, אוכלת יחד עם הבחילות, קוראת, חושבת, ישנה, נוסעת.. ובפנים.. זומבי נפשי מהלך.. כוחות יש בי, אני יודעת. אבל איכשהוא הם לא מתחברים אל הייאוש הם גם לפעמים קצת מתייאשים.. ממשיכה להלך בריק, הכל סביבי לבן אבל לא ממש טהור אולי הכל סביבי שחור.. אני לא בדיכאון. אובחנתי. אל דאגה. בדימיוני, הייקום חולה בדיכאון ואני.. אני איכשהו צריכה להשאר שפויה בקיום הזה.. הראש כבד, העיינים שוקעות אני מסוגלת לצחוק אבל הצחוק שחוק. לגמרי שחוק. כל שסביבי חלוד , רדוד And yet, כך כל עמוק שאבדתי את עצמי בסיעור המוחות שבי נאלמתי, נעלמתי. ומשום מה.. הדם ממשיך לזרום בעורקים.. מידי פעם אני נותנת לו שישתחרר קצת מהלחץ והפעימות.. ובכל אופן, מתעקש הוא לא להפסיק לזרום זה המכני, שמצדיק בשלב הזה את החיות.. לא העצבות.. מה לי ולעולם הזה זרה אני בתוך עצמי זרה אני לקרובים לי זרה אני. דיבורים עובדים על פני כאילו לא נאמרו אני לא פה נמצאת בעולמות אחרים סחרחורת עוטפת אותי.. והקפאון הופר.. והדמעה זלגה.. הלחי לא רטוב, הנפש יבשה, ואני צמאה עד מוות. עד מוות. נשבעת. :'-( ~נילי~ http://www.youtube.com/watch?v=XwLuJ7GTy9E
"ואני צמאה עד מוות. עד מוות. נשבעת." איתך לגמרי רויטל.
רק רציתי להגיד: וואו.את כותבת פשוט נפלא וממש התרשמתי ממך את גם יודעת לבטא את עצמך מעולה דרך הכתיבה וזה מקסים בעיניי. בהודעה שלך לא כתבת על אירוע ספציפי אלא על הרגשה כללית ולכן אענה לך בכלליות.אני חושב שאת צריכה לנסות למצוא נקודות אור טובות בחיים.כדאי לך לנסות למצוא דברים חיוביים באנשים ובכל מיני מצבים.סתם דוגמא אם את חוזרת בערב מהעבודה ואת נמצאת בביתך ומרגישה קצת מדוכדכת ופתאום יש שקיעה מרהיבה ביופיה אז תתעמקי בה ולא בדכדוך(במידה והדכדוך לא נובע מסיבה ספציפית שניתן לטפל בה שאז כדאי כמובן לטפל במקור ולא להדחיק).אני גם לא מודע למצבך המשפחתי או לגילך אבל אולי כדאי למצוא בן זוג שאפשר לדבר איתו או סתם חברה טובה כי לפי מה שהבנתי את יודעת לבטא את עצמך מעולה ואת רק צריכה אוזן קשבת. (אם את רוצה אני יכול לדבר איתך גם כן דרך המייל שלי [email protected]) cheer up! נילי (התעודדי) מקווה שעזרתי
שלום נילי יקרה, ברשותך, אשיב לך במילותיו של שולי רנד, אותו ציטתת: "מה התכלית של זה הכאב אם לא לנענע לי את הלב ששקע בתרדמה וזה זמן רב שלא החסיר פעימה"... צמא, התעוררות מהקפאון - אלו סימני חיים, לא סימני מוות. גם כאב. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
