במקום לכתוב לו...

אודי, מתנצלת מראש שכותבת ומקווה שלא מעיקה. פשוט אין לי את מי לשתף. הוא היה הכתובת ועכשיו אני מנסה להסתדר לבד. את בעלי אני לא יכולה לשתף. מה אגיד? הוא מקסים ואכפתי. הוא שאל איך זה שעזבתי טיפול כה מוצלח, לא יכולתי להשיב. אני חושבת שהוא מבין לבד. כתבתי כאן לסיגל שבאופן פרדוקסלי הצלחתי לעזוב את הטיפול בשבילו- הרגשתי שהוא לא יכול יותר. שאני מענה את שנינו והוא מתחיל להשבר ושונא את עצמו. ככל שאני חושבת על זה. זה לא עבורו זה עבורי. אני לא יכולה לראות אותו ככה נחלש. אני לא יכולה שהוא לא יכול. מפחדת שרגש האשמה שלו יחזור אלי ולקשר שלנו וילכלך. יהרוס. אני יודעת שאם אצור איתו קשר הוא יענה. הידיעה הזו קשה מנשוא. יודעת שיש לי יכולת לעשות משהו שכולי כמהה אליו. מבינה באינטואיציה שאני חזקה ממנו. הוא שחשבתי פעם שאני "לא יכולה עליו". אני מתגעגעת כל כך שזה כואב. לצאת בדלת הזו בפעם האחרונה היה נורא. נקרעתי לגזרים.

טליה יקרה, ליבי איתך. אני יודעת מה את עוברת ומקווה שתחזיקי מעמד. אני בכל אופן, לא הצלחתי להחזיק מעמד וגם הוא לא בדיוק עזר לי. עובדה, שהוא קיבל אותי חזרה מספר פעמים. לא עזבת בשבילו - עזבת בשבילך. אני מציעה לך לכתוב לו. עשיתי זאת אני. מלאתי אותו במילים כתובות והרבה דברים שלא הצלחתי לאמר בעל פה כתבתי. זה משחרר. הלכתי רחוק יותר. כתבתי למדור "המכתב שלא נכתב" של עיתון לאישה וזה פורסם לפני כחצי שנה. כשאת אומרת ש"את יודעת שאם תצרי קשר הוא יענה". הרי אם תתקשרי סביר להניח שהוא יענה לטלפון אלא, אם התכוונת למשהו אחר. את עוברת תהליך של אבל. מה הוא אמר לך כשיצאת בפעם האחרונה?

אודי חיכיתי לתשובתך... אני נחלשת. מתחילה לכתוב לו אס.אמ.אס ומוחקת. מתחילה להתקשר ועוצרת. לא יודעת כמה אוכל להתאפק. החלומות עליו לא מפסיקים. מאלו שאני זוכרת עולה אשמה נוראית. "יורדת ממקום עבודה שלי בבניין גבוה מאד, בכניסה שומר. השומר עוזר לי להתפנות מהבניין - כאילו הייתי ניצולה של משהו. אני נראית כמו בחורה צעירה ותמימה - כמעט ילדה - עם קוקיות בלונדיניות. מורידה את חולצת המדים הכחולים של מקום העבודה - מתחת לובשת גופיה שחורה. נערה תמימה. בפנים אני יודעת שאני זו שבגללה מפנים את הבניין. שמתי פצצה ? או משהו כזה. אבל אף אחד לא רואה את זה. כולם רואים קורבן תמים. ילדה שצריך לעזור לה. במקום אשה ערמומית שצריך להזהר ממנה" אודי, משהו בי כולו צועק שאני זו שהרסה. אני פרקתי אותו. אני הרסנית. ומה שהכי חמור ומסוכן בי שאני מטעה. הנה גם אליך בפורום אני כותבת ומבקשת עזרה וסמפטיה למצוקה שלי. טליה