החלטה

שלום אודי, לא בטוחה שזה לגמרי המקום, אבל עצה תוכל ממש לעזור לי, אז ננסה בכל זאת. אני חיה בעיר אחת כבר 8 שנים וחושבת שאני קצת רוצה לחזור למקום מגוריי במקור, לאזור המרכז. סיימתי לא מזמן תואר שני ואני מתכוונת להמשיך לשלישי. נדמה לי שמבחינה אובייקטיבית, המקום שהכי טוב יהיה ללמוד בו יהיה איפה שאני נמצאת עכשיו- גם מבחינת משאבים, גם מבחינת חוקרים, וגם מבחינת סביבה חברתית- נעים מאוד במקום העבודה. קשה לי לעזוב את המקום, כי נעים לי בו, אבל במקביל אני לא חושבת שאני רוצה להמשיך להיות כאן עוד 4-5 שנים... קצת התעייפתי ממנו גם. מאידך- במקומות אחרים, אנשים סביבי כל הזמן אומרים שפחות כדאי ללמוד (גם מבחינת משאבים וגם מבחינת חוקרים וסביבת עבודה נעימה). מצד אחד- המקום שאני נמצאת בו נמצא ממש על סף פריחה וזה טפשי לעזוב דווקא עכשיו. מצד שני, בא לי שינוי. פשוט צריכה לשנות משהו. אני מודה שמחשבות על "מתי כבר יהיה לי חבר", לוקחות גם הן חלק, והמשוואה כמעט נראית כאילו אם אשאר כאן אוותר אולי על האפשרות לזוגיות. כי אם גרתי כאן 8 שנים וזה לא הגיע, אז אם אשאר עוד... זה לא באמת קשור, וברור שגם במקומות אחרים (כאן למשל) אני יכולה לבנות לעצמי חיים, אבל אני מרגישה שכל עוד אני רוצה לחזור הביתה להורים בסופי שבוע, המקום שאני נמצאת בו הוא לא ממש בית. מה היית עושה? איך מקבלים החלטה? מה יותר חשוב?- מקום מגורים, מקום לימודים? אני כל הזמן מרגישה שיש הרבה יותר חיים במרכז... שיהיה לי גם נעים יותר לגור באותו אזור גאוגרפי שגם הוריי, חבריי (והמטפלת שלי) גרים בו. אני קצת מרגישה רחוקה מהכל כאן... כמעט בגלות. מה דעתך? לילך

שלום אודי, תודה שחזרת להשיב... התחלתי קצת להתבייש בשאלה הקונקרטית והלא כל כך קשורה. הכל תמיד מורכב ואיך אני יכולה לבקש עצות קונקרטיות ברשת, מאנשים שלא מכירים אותי..? אז תודה ששבת. קצת התביישתי. אהבתי את "הסיפור שהיה באמת" שסיפרת :-) נחמד לחשוב על חבורת מילואימניקים מיוזעת קוטפת פרחים וטורחת כל כך על בית. גם אם הוא זמני. כנראה שחשוב לעשות בית בכל מקום שמגיעים אליו, גם אם זה זמני וגם אם לכאורה זה מיותר. אם זה עושה לך בית, זה שווה את ההשקעה. מהו בית בשבילי זו באמת שאלה מצויינת... שאלה שאין לי עליה תשובה. אולי המוכר הוא הוא בית? אולי תחושת משמעות היא בית? אולי חיוכים אוהדים סביבי הם בית? אני לא כל כך ביום שאני יכולה להשיב תשובה טובה לשאלה לא קלה :-) אבל בכל זאת רציתי לחזור ולומר תודה.. שמחתי לקרוא את ההודעה שלך. אתה יודע? בא לי לומר מילה נוספת, אישית, אם אפשר... אני מרגישה שתחושת מוכרות עושה *לך* בית.. כתבתי קצת יותר על עצמי הפעם. לא בטוחה שכתבתי פה בעבר מה בדיוק אני עושה בחיי (והאמת, קצת קיויתי שההתייעצות הקונקרטית והגילוי הזה יבלבלו קצת וימנעו מלזהות אותי). אני מרגישה שזה שהשם וכתובת המייל שלי גלויים בפניך, והדיבור הזה על "למדתי ככה ואני חושבת ללמוד גם ככה", הקלו עליך לדבר איתי בצורה חפשית יותר. כאילו אני מוכרת. לתת מעצמך קצת יותר, באופן חשדן קצת פחות. אני לא אומרת את זה באופן שיפוטי, אם זה מה שעוזר לך להיות איתנו אז זה יופי. רק רציתי לשתף במחשבה שההזדהות היא במידה רבה/מסוימת בשבילך- כדי אולי לאפשר לך התנהלות קצת יותר נינוחה. נראה לי שזה מצליח- מצוין! :-) אתה הרבה יותר נחמד כשאתה נינוח ;-)