עזבתי את הטיפול

לאודי, גליה, מישהי וכל מי שתמכה זהו עזבתי. אני מעדכנת כי מרגישה שהיה לכם חלק בהחלטה. השאלה שלך אודי לגבי "כמו רומן" או "באמת רומן" עזרה לי לראות שזה מאד קונקרטי. אני באמת מאוהבת וזה באמת רומן. הוא מטפל מעולה, איש מדהים ונראה לי שבסיטואציה אחרת, בחיים אחרים... ניסיתי לעזוב כמה פעמים, בכל פעם הוא שכנע אותי להשאר בטיפול. אכן טיפול עוצמתי אבל באיזה מחיר... הפעם הוא לא ניסה לשכנע אותי... נראה היה שרווח לו. בשיחת פרידה הוא שיתף שהוא שמח שאני עוזבת כי זה הפך בלתי אפשרי גם לו. כן גם אצלו זה הפך קונקרטי. הכמו רומן הפך לרומן. שאלתי אותו, למה הוא לא נתן לי לעזוב קודם כשהיה קשה פחות,והוא אמר שכל הזמן חשב שיוכל לעמוד בכך ולא רצה לפגוע בטיפול שהיה כל כך מוצלח. מה עושים עכשיו? איך מתגברים על הצורך להתקשר, לשלוח לו מייל, לעבור במקרה ליד הקליניקה לראות אם הוא שותה קפה? אבל יותר מהכל, איך חוזרים הביתה לבן הזוג ולילדים? ומה עם הטיפול? אני מותשת, אני מוצפת, מי יכיל? טליה

טליה יקרה, את עומדת לפני תהליך ארוך וכואב (מנסיון) יום אחר יום, חודש אחרי חודש. מה שעזר לי לעבור את החודשים הללו בלעדיו היא הידיעה שאם חוזרת אליו אז בעצם בשביל מה אני חוזרת והמחשבה שממימלא יום אחד נצטרך להיפרד והאהבה הזו לעולם לא תוכל להתממש למעט להרוס אותי בתוכי. גם אני, כמוך, ניסיתי. ניסיתי, במשך שנתיים להיות בטיפול ולהפחית את העוצמות אל רק העזיבה עזרה לי להבין שהוא מטפל ואני מטופלת ושיש לי חיים שכדאי לחשוב עליהם. בהמשך אני אפנה למטפלת לא לוקחת את הסיכון הזה של גבר שוב. קחי המון אוויר זה הולך להיות לא קל אך אפשרי.

הי טליה, באמת שמחתי לשמוע שעזבת את הטיפול, יותר נכון, את המטפל.. נורא קל להתאהב באהבה, ומאוד לא פשוט להתנתק כשמבינים שזה לא זה, אבל כל הקשיים שתעמדי בפניהם, יהיו כאין וכאפס לעומת הקושי האמיתי באמת,שהיא ההסתבכות באהבה עצמה. ואיך מתגברים? אומרים שצריך לתת זמן.. לזמן.. ובכלל, אני חושבת שאם יש ילדים ברקע, אז אולי קל יותר להתגבר?? בכל מקרה, מקווה בשבילך שיהיה קל יותר ממה שנדמה.

תודה זה עוזר. יש למילים שלכן חלק ביכולת שלי לקום ולעשות מעשה טליה