גבולות
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום, יש לי שאלה. אני מאוד שונאת גבולות. אני אוהבת לשבור אותם בשקט ובלי שמרגישים, משהו שעושה פחות רעש אבל מספק אותי. וזה בדיוק מה שקרה בטיפול, הצלחתי לשבור את הגבולות שלה ושל הטיפול בלי שתרגיש, בהדרגתיות ובשקט, אבל השגתי את מבוקשי. פתאום, נפל לה האסימון והיא קלטה זאת, התעצבנה והתחילה לשנות תהליכים וההתנהלות שלה בתוך הטיפול. אני שונאת להיות בתוך משהו סגור, עם גבולות. היא מבינה זאת, אבל לרגע כנראה הבינה שהיא תאבד אותי או את הטיפול. אני שונאת את השינוי שהיא עשתה עכשיו ולא מתאים, וגם לא מתאים לי אחרי שלוש וחצי שנים פתאום לשנות מטפלת. מה עושים הלאה? תודה
אולי זה הזמן לקחת רגע למחשבה... להבין שכנראה שבירת הגבולות אינה מתאימה עוד... ולהבין למה את כל כך שונאת להיות בתוך משהו סגור, עד כדי כך שהצבת הגבולות המחודשת מאיימת עלייך ככה... כי יש לי תחושה, שזה פוגע בך, ולא רק בטיפול...
שלום HM, תצטרכי להתבגר מעט ולהתאים עצמך לגבולות. לדעתי - טוב מאוחר מלעולם לא, וטוב שהמטפלת "התעוררה" וקלטה שאת פורמת את הגבולות בחשאי, ומנסה להגן על המיכל שאת אולי מחוררת בכך... התחושה שלך, של כעס ושנאה לגבולות - מעניינים, באשר הגבולות הם אלו שמקיימים את הטיפול, ואכן את אומרת כי הטיפול בסכנת הכחדה (אם משום שלא מתאים לך או שלא מתאים לה, זה לא משנה). מה עושים? מחזירים את השאלה לתוך הטיפול, למפגש. דווקא היכולת שלך לזהות את תהליך הפרימה ההדרגתי והמאכל שלך עצמך הוא חשוב מאוד. ייתכן שזו תהיה נקודת שיא בטיפול (בדיעבד, כמובן...). בהצלחה, אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
