במרחק נגיעה

שלום, אני מטופלת שנים רבות אצל פסיכולוג שאני אוהבת בכל ליבי. היכרותינו נעשתה על בסיס ניטרלי ולא מקצועי, אבל הוא הציע לעזור כשהתחלתי לסבול מחרדות והחלפנו את השיחות הקלילות לשיחות נפש עמוקות. לפני שנים, כשרק התחלנו את הטיפול הוא הודה שהוא אוהב אותי ואף ציין כי פנה להדרכה. בקיצור, נפרדנו וחזרו ושוב נפרדנו ושוב חזרנו עד ליום זה. אני מתקשה לשאת את התחושות כלפיו. ולא יודעת מה לעשות. אפילו פניתי לייעוץ (!!) אצל פסיכולוגית שלא עזרה לי בכלל. אני לא יודעת מה לעשות. אני מגיעה פעם בשבוע ונשמתי יוצאת אליו. כפי שציינתי, ניסיתי לעזוב מספר פעמים אך תמיד חזרתי. הוא תמיד קיבל אותי חזרה. ואולי כאן הוא טעה.. זקוקה לייעוץ. תודה

סיגל... אני לא שופטת אותך. בכלל לא. אלא אותו - בטח שהוא טעה! וממשיך לטעות כל זמן שהוא קורה לקשר ביניכם "טיפול"! קשר חברי? בסדר... ייעוץ שמבוסס על ידידות? גם בסדר... אבל טיפול? בתנאים כאלה? הקוד האתי והוא נפרדו כבר מזמן... למרות ההדרכה שהוא קיבל, שכנראה היתה לא יעילה במיוחד או שהוא לא יישם את מה שהוא אמור היה ללמוד ולהפיק ממנה. אם את לא יכולה לוותר על הקשר איתו, אל תוותרי - אבל אל תשארי בתור מטופלת. תפני למטפל/ת אחר/ת, לטיפול תקין ונורמלי, שמבוסס על קשר טיפולי בריא ונורמלי. אם הוא לא מסוגל לשמור עלייך - קחי את אחריות על עצמך... ושוב - אני לא מאשימה אותך! ממש ממש לא! אני לא רוצה שתביני מהדברים שלי, שאני חושבת שאת לא בסדר. זה הוא שהיה צריך, כבר מזמן, להסביר לך שככה הדברים לא עובדים, ולהמליץ לך לפנות לאיש/אשת מקצוע אחר/ת.

שלום אודי, תודה על תשובתך. אני יודעת שמה שמתרחש בחדר אינו טיפול, אבל אני לא מסוגלת לעזוב. אני יותר מידי מחוברת אליו. רגילה אליו. אני אצלו כבר 7 שנים רצופות ולפעמים אני מחכה שהוא "יזרוק" אותי מהטיפול. שהוא ייקח את האחריות. הרי האחריות במה שמחולל בחדר היא שלו, לא? מה זה אומר עליו? מה זה אומר עלי? האם לא יכול להיות שבין השורות גם מתרחש טיפול אמיתי?