חג שמח - ומה תביאו בטנא?

ובטנא שלי יש בעיקר עייפות... גם לבן לא עטיתי, אלא שחור משום מה, אבל מוקדם יותר נפרדתי חלקית מהשחורים. אין לי מושג מה יקרה בהמשך... שוב נאלצת לקצץ - על דעת עצמי, אחרי שד"ר הודיני התפוגג - במינון של אחת התרופות, בגלל תופעת לוואי שנעלמה אחרי הקיצוץ הקודם, וחזרה והופיעה לפני כמה ימים. אין לי מושג מה תהיינה ההשלכות או, בעצם, כמה קיצוץ יידרש הפעם. לא יודעת. אני סתם עייפה. יותר מדי שהות במטבח ביומיים האחרונים, רק כדי שהאורחים לא ייצאו רעבים, חלילה... וזה אפילו לא אוכל, שאני יכולה לאכול... אבל האורחים לא בעונש. מחר חזרה לשגרה.

הי twistwd mind חייבת לציין שנשמע באמת מעיף, כל ההתעסקות הזאת עם תרופות ותופעות לוואי וקיצוץ במינונים. במיוחד כשעושים את זה לבד. מקווה שהמטפלת שלך, למרות התנגדותה ל"בלי רופאים" בכל זאת מלווה (רגשית) את התהליך. תגידי, מה את אוהבת לאכול? מהי ארוחת החלומות בעינייך? את מוזמנת לפרט מרכיבים (ואף אם בא לך מתכונים), מקום, זמן, מוזמנים (אפשר להזמין גם סופרים, אנשי רוח, דמויות וככל העולה על רוחך). זה רק אני, או שזה נושא לשיחה שיכול להוציא מכל תרדמה (-: זוכרת בפיטר פן, את הארוחה שהם עושים באמצעות הדימיון... לפעמים לשקוע בדימיון יכול באמת לעורר לחיים. מישהו מכיר את הדרך לארץ לעולם לא? להתראות גלי

אודי יקר, ומה אביא...? משאלת לבי הכמוסה להגיע בלי טנא, ובאין טנא - מאום. מידי פעם לוותר על המשקל הכבד והמוכר שעל הגב. רק ככה, כמו שאני, בחופשיות יחסית, בפשטות, עם מפתח אחד ותעודת זהות אחת. וארשה להיות שם כדי לקבל. משהו. ממישהו. ואחפוץ שיזמינו בזרועות פתוחות. ושאסכים לגשת. להתקרב. אילו רק היה מותר שם בפנים... מאחלת לכולנו שנוכל לפנות מקום ולתת הזדמנות לקבל את מה שיש, כדי שנוכל לגלות את העוד-יותר-טוב-והממלא שאפשר לקבל. לקבל זה כל-כך לתת... שבוע טוב ובוקר אור (mp)

הי mp נהניתי לקרוא את הודעתך, נדמה היה לי שאם היו לוקחים אותה לקורסי הכנה למורים/פסיכולוגים/גננות/הורים והיו מתייחסים אליה ברצינות, ולא בצורה טריוויאלית... דברים היו יכולים להיות כל כך אחרים... אם רק היו מצליחים לראות את כל מה שיש במקום להתמקד במה שאין. את מזכירה עד כמה הדברים המסובכים הם פשוטים בבסיסם "וארשה להיות שם כדי לקבל. משהו. ממישהו. ואחפוץ שיזמינו בזרועות פתוחות. ושאסכים לגשת. להתקרב." מאחלת גם לך שתתקבלי כך, כמו שאת, וזה בכלל לא מעט, מי צריך טנא כשיש אותך. (-: נ.ב. ידעת שאת המשפט בכותרת אמר פילוסוף בשם פארמינידס, ומהמשפט התמים הזה הוא הסיק באופן לוגי שמה שהיה הוא שיהיה, שכלום לא ישתנה וכלום לא משתנה, וכל שינוי שאנו מדמיינים הוא רק אשלייה של החושים... מוח האדם מגיע למסקנות פסימיות משהו. להתראות גלי