בן להורים פרודים
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום ד"ר אודי, אני אמא לילד בן 3, נפרדתי מבן זוגי לפני זמן מה. התחלתי במקביל טיפול פסיכולוגי. בתחילה חשתי שהילד מדחיק ואינו מדבר כלל, ובהמשך הוא גם כן לא חש במיוחד בחסרונו של האב, אבל יום בשבוע, לאחר שהוא פוגש את אביו, יש לי ליל נדודים, בו הוא מתעורר אלף פעם, ומבקש מדי פעם את אבא, מתלונן על כאבים שונים ומשונים-שנבדקו אצל רופא כמובן, ואין בהם ממש. רציתי לשאול, איך מסבירים לילד בגיל זה את ההתרחשות, איך אפשר להקל עליו את התהליך? איך אפשר למנוע השלכות שליליות? תודה!
שלום ליהי, טבעי שילד בגיל זה יחוש בחסרונו של אביו, יתגעגע ויתייסר בלעדיו. זה יופי שהוא יכול להביע זאת. הייתי ממליץ "לשים את רגשותיו במלים": לתרגם את כאביו לגעגוע, "היית רוצה שאבא יהיה אתך", "שאבא יחזור להיות אתנו", "אתה עצוב" וכו', בהתאם למה שאת חשה ממנו ולמה שהוא אומר. זה טוב, ותחושותיו טבעיות ומלמדות על היותו ילד בריא ורגיש. אמצעי נוסף ויעיל הוא שימוש באמצעים סיפוריים: אם את יצירתית - המציאי סיפור על משפחת חיות שאחד ההורים עזב, והקושי של הגור וגעגועיו... אם אינך בוטחת ביכולתך להמציא סיפור - יש מספר ספרים בנושא גירושין שנועדו לילדים - חלקם מצויינים ממש, שניתן להקריא לפני השינה (כאילו בלי קשר, כסיפור "רגיל"...בלי הסברים מיותרים, אבל כן לאפשר לו לשאול ולשוחח...). לילה טוב, אודי
תודה. איישם. לפעמים אני פשוט חוששת להעלות איתו את הנושא, ומעבירה את זה הלאה, וזה עובר לו. אני חוששת שהוא לא כל כך יכול להביע את זה, וזה אכן מדאיג מעט, הוא לא מביע במילים, מלבד מה שציינתי, אחרי מפגש עם אבא, הוא לא שואל: איפה אבא, למה אבא לא כאן, וכדומה. האין זה מוזר? תודה על העצות. אחפש את הסיפורים, ואם לא אמצא אכן אמציא. שבוע טוב ומבורך.