דיכאון?
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אודי שלום, אני לא יודעת איך לתאר מה עובר עלי.קשה לי.יותר מדי מחשבות בראש. מותשת. כבדה. איטית. שקועה בעצמי. חסרת אנרגיות חלק מהזמן ותזזיתית בחלק אחר. יש לי 2 ילדים ואני מרגישה שאני לא שם. הרבה מחשבות כמו כמה טוב יהיה לא להיות". בעיקר כשאני לבד, נוהגת באוטו אני חושבת מה יקרה אם תכנס בי משאית. לא בפחד אני חושבת אלא במין ייחול. זה לא כל הזמן. אני מתפקדת רוב הזמן בסדר. אבל מרגישה מין מסך, כאילו הצגה. בחיים לא אעשה משהו לעצמי, בגלל הילדים אבל התקווה הזו שלא לא להיות ושל השקט בעקבות זה מהדהדת. זה דיכאון? סתם משבר גיל? מה עושים?
שלום ילדה אישה, איני יודע לאבחן על סמך מידע כה חלקי (וזה גם לא מקצועי יהיה לנסות לעשות זאת...) אולם אם להסתמך על הניק שבחרת, הרי שנושא הגיל בהחלט רלוונטי כאן, וייתכן שקשור לחווית הדיכאון שאת חווה. אני ממליץ לך לשקול להעניק לעצמך את הזכות לברר במסגרת טיפול - את מהותה של חוויתך הרגשית. להעניק לעצמך. לעצמך. אתך, אודי
הי אודי, תודה על התשובה. לא חשבתי על הניק בהקשר לגיל. אבל מעניין ההקשר... כשבחרתי את הניק הזה, זה היה קשור לנושא של ילדה המבקשת חיבוק שהאישה לא יכולה לקבל. המלצת לי לקרוא את פרנצי שוב תודה י.
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
