מיץ פטל? אתה זבוב?
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום אודי שלום לכולם רציתי רק לומר שלנהל פורום כזה, לפעמים נראה לי כמו להנחות קבוצה טיפולית רק בחדר חשוך ובעיניים עצומות... כשלא שומעים אותי בפורום אין דרך לדעת האם זה מכיוון שנסעתי לטיול סביב לעולם (הלוואי), או כי נפגעתי ואני מחכה שמישהו ישים לב ויזמין אותי לדבר (קצת יותר סביר...), או כי אני סתם שקטה, מתענגת על הדיונים ונשארת כאן. אודי. אתה מספר על הקושי שלך (-: ... שלא רק שחשוך לך, אלא גם מהתלים בך, מחליפים תפקידים, אולי הכעס הזה שנראה היה שנשמע ממך לאחרונה היתה תגובה לקצת פרנואידיות (כמו במקרה עם לומי) כאילו באמת כולנו כאן באנו להתל בך. אולי אתה מדמיין אותנו, כל משתתפי הפורום יושבים באותו חדר, מעבירים ערב סלוני נעים עם מוסיקה טובה, סיגרים ומשקאות, כשכל מספר דקות מחליטים על מישהו אחר שיגש למחשב כדי לכתוב את ההודעה המהתלת החדשה. כולנו יושבים וצוחקים. איזה ערב נפלא. כמה מצחיק עד כמה אודי המסכן סובל לו עתה ... לא בטוחה מה אני מנסה לומר... אבל אומרת שאתה יכול לראות מעוצמת הרגשות שכאן שזה לא תרגיל בהחלפת זהויות או בכתיבת שאלות היפותטיות. שגם כשזה לא נראה ככה, מתחת לכל שאלה בת משפטים ספורים, חבוי הר געש סוער... שמחכה להתיחסות. (אני כותבת את המשפט הזה ולא מוחקת אותו למרות שחוששת מאד שיוביל ל"ירידות" של הציניקנים מבין דיירי הבית. לכן אודה מראש אם תשתדלו להמנע). קשה לי להיות כאן. מאד קשה. נראה לי שאני מנסה גם לומר שקשה לנהל קבוצה טיפולית באופן כזה. נדמה שאתה צריך להיות סופר רגיש וערני... לא להתפרש בדרך לא נכונה אבל אני גם רוצה לחדד, שהפן של הפורום כישות, זה שהתקשה לשמור על זהות קבועה, זה באמת נראה לי (כמו שלילך אמרה במילים אחרות) קצת יותר כמו סימפטום של הקושי מאשר גורם לקושי. נדמה לי שבתוך התמהיל המבולבל הזה שבו לפעמים נחווית כחם ותומך ולפעמים כועס ולפעמים מרוחק נוצר המצב המבהיל של לחשוף את עצמך. נראה לי שכשנדע לצפות את התגובה שלך, נוכל להגיב גם אנחנו בתגובה שלנו במקום לשנות את הקול לקול גבוה או נמוך או להסתתר תחת מסיכת מיץ פטל... הרי גם הוא, כשהיו לו חברים לא היה לו אכפת שידעו מי הוא באמת... מה דעתך? גלי
גלי, אבחנה דקה. אני מופתעת עד כמה היא הסבירה לי מה אני מרגישה. תודה. ~נילי~
תודה, נילי. למה התכוונת? ומה הבנת? ... רק אם בא לך לענות. להתראות גלי
גלי יקרה, מיץ פטל... איזה יופי של דוגמא! (למי שלא זיהה - הכותרת לקוחה מהסיפור...) מיד אחזור אליה... היא מעניינת... קודם לכן אתייחס לדברייך האחרים: אכן - זה כמו להנחות קבוצה. אכן - יש מאפיינים טיפוליים. יש המנסים להתל בי. יש המפיקים הנאה מהיותם טרולים. זה קיים, גם כאן. וכשאני נאלץ להדוף מתקפה כזו - אני כועס (לרבות מהמתקפות אינכם מודעים, כי אני הודף אותם מעבר לדלת הבית...). אני משער שאז אני הופך רגיש יותר להודעה כמו של לומי (שכותרת הודעתו היתה "למה". השילוב - למה-לומי, יחד עם תוכן פרובוקטיבי - שהצטרף לתכנים דומים אחרים בעלות רוח זהה - יצרו אצלי תחושה שמזלזלים בפורום, בי כמנחה, והופכים את המקום לפיפ-שאו). ייתכן שאני טועה מדי פעם - ועל כך אני מתנצל. השימוש בניק קבוע מאפשר לי גם להתייחס ברצינות להודעות שנמצאות "על הגבול", והדבר שונה כאשר המקום הופך דומה ל"טוקבקיה". בעיני לפחות, זה מזלזל ולא רציני. זה גם פחדני. ולגבי מיץ פטל: מיץ פטל חושף עצמו לא כי חש בטוח, אלא כי הג'ירפה והאריה החליטו לגלות מיהו... (אגב, זו לא כוונתי, לגלות מי אתם מעבר לניקים שבחרתם...) ורק לאחר שעימתו אותו עם העובדה שגילו מיהו - הם הפכו לחברים. מעניין לא? :-) אודי
הי אודי תודה. לרגע היתה שם החזקה. ... אני לוקחת את המסקנה שלך אולי שלגלות מיהו מיץ פטל, זה לא לגלות מעבר לניקים שבחרנו... אבל אולי להתאמץ לראות מעבר למשהו אחר...להתאמץ גם כשמשדרים לך שלא רוצים שתתאמץ ומעדיפים להתחבא... אולי זה המבחן שלך... אם תתאמץ מספיק נהפוך להיות חברים שלך (-: כבר אמרתי שיש לך עבודה קשה? גלי נ.ב. הפרומו למשחק מעורר סקרנות... וציפייה.
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
