שבוע טוב - מחשבות לשבוע חדש

אודי, כבר המון זמן שהביטוי היחיד שמוציא ממני כל טיפת רגש, הוא דווקא פגיעה. ובכול זאת חייבת להודות, שזו הקלה מאוד גדולה להבין שאינך עוזב אלא חושב. לחשוב- זה טוב. לעזוב- זה רע. ואם לקחת אחריות, אז הנה וידוי. גם אני, בעלת כמה ניקים(לא הרבה, אך יותר מאחד). ועם ללכת עוד קצת עם הוידוי, הסיבה לכך היא לא הפורום(בו אני אנונימית לחלוטין- כך או אחרת). אני פשוט יודעת, שהמטפלת שלי קוראת פה (גם את זו מן הסתם). ולא פעם שייכה אליי הודעות לא שלי ולהפך. אגב, גם לי היו הודעות שלא הועלו. אני לא מתלוננת, כי ברור לי לחלוטין, שעל אף שלא פגעתי באיש. הם לא היו ראויות לקריאה(מצטערת), אבל זו הבנה מאוחרת, קצת קשה לראות זאת ברגעי טירוף. יותר מידי מילים לפעם אחת, יותר מידי מילים עבורי. אז... מאוד שמחה שאתה פה. שלא מרים ידיים. בנתיים... אני אותה ה-.- לטוב? ולרע! עם הדגש לרע! כי זה מה יש בי רע ורע ועוד הרבה רע!

אודי היקר, בהתחלה לא קראתי את הודעתך - "שבת שלום" כי חשבתי שהיא רק מודיעה על פגרת סוף השבוע. כשראיתי את כל התגובות קלטתי שמשהו שונה הפעם... אני יחסית חדשה בפורום, בערך חודש, אבל מאז שנכנסתי בפעם הראשונה אני נכנסת כל לילה בעיקר קוראת מעט כותבת. מאד אוהבת את התשובות ואת האדם שעולה מהם. אני יודעת שיש לך תפקיד לא פשוט והחיבוק במילים שאתה נותן כאן הוא עצום (גם אם לעיתים אנחנו רוצות יותר) הערה קטנה: גם אני כתבתי פה במספר (קטן) ניקים לפני שהבנתי שיש בעיה בכך,ועכשיו כשקוראת מבינה ומקבלת. אשאר בניק זה מעכשיו - נעים להכיר. חלק מהסיבות היו כדי להגן על עצמי/אחר מחשיפה אבל מוכנה לקחת צ'אנס שלך ילדה אישה

הי אודי, אתייחס, ברשותך, רק לחלק קטן מדברייך. ראשית, רציתי לומר שלא הגבתי להודעת השבת שלום שלך כי הרגשתי שלפחות אתה ואני כבר קצת דיברנו על זה למטה, בעצים קודמים, אז לא היה לי מה להוסיף. אני רוצה לומר שבעבר, בשנתיים-שלוש האחרונות, אכן חיפשתי כאן קשר והוא נתן לי המון. אני יכולה לספר שרכשתי כאן כמה חברות חדשות, איתן אני בקשר גם מחוץ לגבולות הוירטואלים שפה. ולא רק חברות.. אבל איכשהו מהלך העניינים בפורום, וההישאבות שלי לתוכו היו לי יותר מדיי. עכשיו אני מרגישה שאני זהירה ולא מעוניינת כל כך בקשר. הרבה פעמים, כשפתאום בא לי לכתוב, בא לי לכתוב לעצמי. לשלוח מילים למרחב. לקרוא אותן בעצמי כמה פעמים, כאילו הן לא שייכות לי וכך להתחבר אל עצמי בדלת האחורית. זה עוזר לי. אני לא בטוחה מה בדיוק אני מצפה ממך בסיטואציה כזו. אולי רק שלא תפגע בי. ושאם כבר בחרת לומר משהו אז שתהיה עדין.. אבל זה כבר עניין של סגנון אישי- כל אחד עם הסגנון שלו, ומה שמתפרש מינורי או חד על ידי מתפרש אחרת לגמרי על ידך ועל ידי אחרים. כתבתי לך למטה, ואני מקוה שלא נפגעת. אני מעריכה אותך אבל לא מתחברת לסגנון שלך כל כך, אז באמת קשה לי לומר מה הייתי רוצה ממך, כמנהל פורום, בשיח איתי. מניחה שגם לך זה אולי לא קל, כשמשהו לא מסתדר בשיחה פה עם מישהו. קשה לי מאוד לומר מה אני מצפה ממך או מאחרים כאן. אני מודה שרוב הזמן נעים לי לזכות לתגובות, אבל שבמקביל אני לא מחפשת קשר. איך זה מסתדר יחד? אני לא יודעת. זה פשוט ככה. לכן גם לא אכפת לי לברבר כאן בכל מיני שמות. לפעמים יותר נוח לי כך, לא להרגיש מחויבת להיות מי שהייתי בהודעה הקודמת. לא לחייב גם אחרים שאולי מכירים אותי כאן לכתוב לי בחזרה. הרבה פעמים אני באמת כותבת לעצמי. אהיה הוגנת ואומר שהמטפלת החדשה שלי *כל כך* טובה לי ואיתי, שאני מרגישה פחות צורך לשפוך פה את הלב ולשתף בכל פרטי הטיפול, כמו פעם. הרבה יותר מעניין לי לחכות לה ולספר לה. אמון מלא יש לי בה. וחיבה גדולה מאוד. אני כותבת את זה כדי לומר שאם בהדרגה תרגיש שלא מתאים לך אנשים שמדברים פה עם עצמם בשלל שמות, אז אני בסדר. לא זקוקה למקום הזה כמו פעם. הטיפול שלי טוב לי מאוד ויש גם פורומים אחרים שאני יכולה ללכת אליהם, ואם אני מעכירה לך את האוירה אז אני מקוה להבין את זה בזמן, בלי שתצטרך לומר לי מפורשות. אני לא מבטיחה לכתוב תמיד באותו שם. אני אנסה, אבל לא מבטיחה. מה שאני כן מבטיחה זה שלמרות יצר פלמסני שתוקף אותי פה ושם (כמו שאתה רואה), אני, לפחות להערכתי, הוגנת למדיי, וכל עוד לא מכנים אותי בשמות מכאיבים אני גם לא צינית או עוקצנית.. (וגם כשאני כן זה יוצא לי לא משהו). אתה מוזמן, אם אחרי עשרות ההודעות שמחכות כאן עוד יש לך כוח, להציץ לי כאן בדפים האחוריים ולראות שאני בסך הכל באמת בסדר. שאין צורך כל הזמן לומר לי שאם אני זו שמקללת אותך מאחורי הקלעים, אז בלה-בלה-בלה. זה לא כיף לי. מה שאני מנסה לומר זה שגם אנשים בלי שם יכולים לכתוב נחמד ונעים.. וגם אנשים שלא ממש מחפשים ליצור קשר, יוצרים אותו, כנראה, בעל-כורחם. אני חושבת שכל עוד תדאג שהשיח פה יהיה מכבד ומאפשר דיאלוג, נמצא כולנו את מקומנו. והשמות?.. זה כבר יסתדר מעצמו אם נרגיש בטוחים. אם ארגיש בטוחה. בנתיים, אם זה בסדר מצידך, יכול להיות שעוד ארצה לכתוב לעצמי ולקרוא את עצמי... ולי לא כל כך אכפת אני קוראת לעצמי :-) (האם זה בסדר מצידך..?) מקווה לא לקרוא שאני בכיינית, או שאני לא מספיק אמיצה או מעניינת... לילך

הי אודי יקר, חיכיתי בדריכות להודעת ראשית השבוע שלך... מה שריגש אותי בעיקר, ואני מניחה שכך היה, הוא, ששקלת מילותייך אלו בהמון כובד ראש. שכל-כך השתדלת. התכוונת. שבאמת אכפת לך. אתה יודע - בתוך המשבר, העצב, הכעס, הבלבול והדאגה - באופן יחסי רווח לי לקרוא את ההודעה. את התקופה האחרונה בפורום חוויתי כארמגדון בערך... עדיין, יודעת שרק בוחנים ובודקים, מנסים למצוא דרך. גם זוכרת שמדובר במקום וירטואלי. אבל מדהים מה שתרחישים וירטואליים יכולים לחולל. מעניין גם השילוב בין הכתיבה בפורום במקביל לטיפולים, ואחר-כך היישום במציאות עם התקדמות התהליך. וזה עובר גם למציאות. מבינה כל-כך את הבקשה להחזקת זהות. על אחת כמה וכמה במקום וירטואלי שכותרתו פורום פסיכולוגיה (וצריך להוסיף פה "באופן פרדוקסלי", לא? ;-) ). סוף סוף מישהו אומר את זה ובגדול. וכן, לעתים מצרה על התקופה (זו שלפני שהגעת), בה רשמתי כאן בעבר וקפצתי מכינוי לכינוי. וכמה נורא - בכל פעם שבחרתי כינוי מחודש - זה היה כרוך בתהליך של שעה של בחירה. די טראגי... זו הייתה תקופה בה כתבתי לא מעט ובסגנון דומה למה שאתה רואה עכשיו, אני מניחה; השארתי כאן מילים של זהב מהטיפול שלי, חשבתי שהיה משהו אופייני מאד, אך מפתיע היה לגלות שלא נכנסתי ממש לתודעה גם של מנהלים (ופה גם נכנס הפרמטר של חילופי משמרות...) וגם לא לתודעתם של חלק מהמשתתפים הקבועים. לא הכירו אותי. חגגתי על האופציה ושילמתי מחיר יקר. בנוסף ובדיעבד, זה נראה לי גם כמשחק מחבואים שדורש מאמץ וריכוז יתר של הזולת בך. דרישה לא פיירית מצדי. והקשה ביותר מבחינתי היה אותו ערבוב ואי-ההפרדה. החמצה גדולה הרגשתי כשתמה תקופת הניהול ההיא. וכן, וירטואלי... רוצה גם להוסיף שבטיפול שלי לפעמים התבקשתי לנהוג (או להימנע) מדרך מסוימת, מסיבה עקרונית ובעיקר על מנת לאפשר לרופא הנפש לעבוד בסביבה בסיסית נוחה לו. פשוט בשבילו כי הוא מבקש. ובתוך הקשר היקר והמוערך אני משתדלת מאד לכבד. הוגן. עפי"ר איני רושמת (או אפילו נוכחת) פה בלילות, שהן שעות הפריים טיים של הפורום, והתגובות שלי בד"כ לא נזרקות מהבטן, והן נכתבות ממרחק זמן (אפילו גדול מידי). גם הקצב והעומס של "הפורום" גדול עליי בהמון מספרים. אפילו בימים כתיקונם. אבל מאד יכול להיות שאילו הייתי רוצה פשוט לשלוף דברים פחות מעובדים הייתי עטה בכיף על שם מזדמן. עם זאת, מכירה את עצמי בכדי לדעת שאלו הרגעים בהם אני הכי פגיעה ולא מספיק בטוח לי להיחשף בהם. ספציפית פה. מכירה את האש המפתה של הריגושים, מאד מנסה להימנע, ונזכרת שתמיד אני יכולה לרשום לי בפנקס ולאו דווקא לשלוח לכאן. מקסימום לקחת לשיחות. ות'אמת שכמו שאני מרגישה היום, למשל, לא נראה לי שבכלל אני מסוגלת לגייס בכלל אנרגיות לכתוב הודעות עוקצניות או משהו... ... אז כן... אם יהיה קשר, תהיה משמעות לפרידה... באופן בלתי תלוי, אך בכל זאת קשור - ממש עם המעבר לפורמט הטכני הנוכחי של דוקטורס, החלטתי ביני לבין עצמי (כמעט ברמת נדר...) שבעידן הפורום המחודש (שבמקרה הוא גם בניהולך, אודי), להשתדל לשמור על כינוי קבוע ולעמוד בפני הפיתוי של שימוש בשם מתחלף, תלוש או מנותק. לומר - "הנני". החיבור כואב (ובעיקר - יכאב...). ועדיין, יכולה להרגיש מעת לעת מן קנאה, כמיהה למקום שבו מותר לשחק בכינויים שונים, להיות, ובה בעת "להחביא" מעצמך את נוכחותך ולא לדעת. וחוצמזה, שאיכשהו לפעמים נראה לי שאני קצת עם רגל אחת בחוץ... בתוך התהליך הטיפולי עומדת לפני שלב של דיכאון ועצב אבלות... ובשביל זה צריך מקום בטוח... מקווה שאגלה שיש לי כזה. שם. מיזוג. אינטגרציה. טוב. רע. שלם. מילות מפתח שלי להיום. תודות מקרב לב, (mp)