אומללות
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום רב אני בחורה בת 26 אני סובלת מחרדות ודיכאון, אם כי בשנים האחרונות עברתי שינוי וכיום אני סובלת אח ורק וחרדה חברתית. לאחרונה גליתי שאני פשוט אוהבת להיות אומללה אני אוהבת שעוזבים אותי, אני אוהבת שרבים איתי, אני אוהבת להיות מסכנה. ולא מדובר במסכנות כדי לקבל תשומת לב מאחרים, אלא פשוט לחיות ככה עם עצמי בתוך המסכנות הארורה שלי. למה זה? אני לא מצליחה להבין את עצמי. הרי כל אדם מחפש להיות מאושר ושמח בחלקו. אצלי זה לא ככה, משהו שאמור להיות מושלם בשבילי הוא חוסר מושלמות מוחלטת. זה כ"כ נכון עד כדי כך שאני צוחקת על עצמי. אני אוהבת אומללות. למה? מהיכן זה מגיע? ומה עלי לעשות כדי לשאוף לאושר כמו כל אדם נורמלי?
שלום דניאלה, מבלי משים, את מתארת את אחת התופעות המעניינות והמתמיהות הקיימות בנפש האדם. כבר פרויד קשישא "שבר את הראש" כדי להבין מדוע אנשים "נתקעים" בסבל ובאומללות שלהם ולא מוכנים להפרד מהם - גם כשמוצעת להם דרך "החוצה". לאקאן, פסיכואנליטיקאי צרפתי אשר המשיך את פרויד (וחידש אותו במספר אופנים מעניינים) התייחס לכך כ"התענגות": כאשר אדם מתענג על הסבל שלו (ממש כמו שאת מתארת). על פי גישות אלו - יש מניע לא מודע שכדאי לברר את טיבו - אשר מביא ל"התענגות" זו על הסבל. זו דרך לא פשוטה (לעתים יש כמה דרכי קיצור, מעניינות למדי - למשל שימוש בהיפנואנליזה) - אך שכרה בצידה (במילותייך - היכולת להבין את עצמך...). שתדעי למצוא גם טוב... אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
