לנושא המידע על המטפל

ברור שמרוויח- פורנו בחינם!

הי אודי, קשה קצת להתייחס לכל השאלות הקשות שהצגת. רק אומר שנראה לי שזה כמעט בלתי אפשרי להשיב על שאלות נוסח "מה מועיל או מזיק למטופל או לטיפול?"- יש כל מיני סוגים אנשים (מטפלים ומטופלים כאחד, אגב), עם כל מיני צרכים ו"תיקים", וכל מיני אינטראקציות נוצרות במרחב הטיפולי. מה שטוב לאחד עשוי להיות הרסני לאחר. אולי אסתייג קצת מהמילה "הרסני"... "מלמד-מכאיב" מרגיש לי יותר מתאים. אומר את האמת, כיוון שאינני מטפלת אינני יודעת מה היה לפני שמידע היה נגיש כל כך ברשת. קשה לי (ואולי גם לאחרים) לומר מה קרה למושגים הותיקים.. ובינינו, אולי גם המושגים הותיקים של לפני 50 שנה הם לא המושגים הותיקים של לפני 100. אולי תוכל אתה לספר קצת על חוויותיך.. (לא כי אתה בן 100 :-).. הניסוח יצא לי קצת עקום..) להרגשתי, תהיה זו טעות מצד המטפל להתעלם לחלוטין מהנוכחות הכל כך משמעותית של המדיום הזה בחיי מטופליו. יש כאן כל כך הרבה מידע (גם על המטפל) והרבה יותר קל לפרש אותו כשהמטפל לא מסרב בתוקף להכנס לשדה הזה. אני מרגישה קצת כמו מה שאומרים מצדדי הלגליזציה של סמים קלים. כשאסור וזה לא חוקי זה לא מונע מאנשים לנסות, והרבה פעמים מתגלגלים לידיהם פיסות חומר רעות ומזיקות. פשוט כי אין על זה פיקוח שדואג לך ולרווחתך. במידה מסוימת, לפחות לגבי האינטראקציה שלי בטיפול שלי, כשזה מותר ואני יודעת דבר או שניים על חייה של היקרה הזאת, מפיה, וכשזה משהו שהיא לא מרחיקה מעלינו או מגבילה באופן נחרץ את הנגיעה בו, אז המידע שאני מוצאת לפעמים ברשת מתפרש לי אחרת. מתפרש לאור האוריריות שלה, החמימות שלה, הנינוחות היחסית שבה הכרתי גם פיסות ממנה. זה כבר לא נחווה לי כמו סוד גדול או הצלחה כבירה לדלות מידע, זה נעדר דרמה או חרדה גדולה. זה פשוט חלק מהחיים. נעים לגלות, אבל לא עניין גדול. במוכנות שלה להתייחס למידע עליה באופן נינוח ולא מאוים, או לא מגביל ומרחיק, היא מעוררת גם בי נינוחות כלפיה, ויכולת גדולה יותר להביא למפגש בינינו חומרים עשירים יותר. פנימיים יותר. לפחות אצלי זה מאוד מחזק את הקשר שלי אליה. את הנכונות שלי לקשור את עצמי אליה. הטיפול הקודם היה אחר.. למעט שמה לא ידעתי עליה דבר (לפחות באופן רשמי). היא נמנעה בכל תוקף מכל דבר שהיה "שלה" (שאלתי על תחביבים). עם המטפלת ההיא חויתי לאורך כל הטיפול זרות. זרות שלה וזרות שלי. וגם הטיפול הזה נתן לי המון והיה בעל ערך רב, אבל היה שונה. אני חושבת שזה נכון יותר לזרום עם השינויים... בטוחה שגם פרויד היה מדבר קצת גמיש יותר לו היה חי היום. \\\\\ 'O-O'@ ^ /__\ לילה טוב (ל.)

אהבתי את ההשקעה בגרפיקה... :)

א. תלוי את מי שואלים, לא? אבל אין עוד הרבה פרוידיאנים קלאסייים, שאכן דוגלים בשיטת המטפל כ"לוח חלק". אצלי המקרה מעט שונה - אני מכירה אותה עוד מלפני שהתחלתי אצלה את הטיפול... והמסגרת שבה הכרתי אותה היתה כזו, שהיא סיפרה על עצמה לא מעט. אני לא צריכה לחפש עליה מידע עד היום - היא משתפת אותי כמעט בכל היבט של החיים שלה... היא אומרת לי בעצמה, שאני יודעת עליה יותר מכל המטופלים שלה. אני מניחה, שאם היא היתה חושבת שזה היה מזיק, היא לא היתה מספרת. המצב הוא כזה - בינינו - שהיא כבר אמרה לי כמה פעמים, שאני כמו הבת המאומצת שלה... תחליטו אתם אם זה לטוב או לרע... אני קצת לא אובייקטיבית, אתם יודעים... ב. חושבת שכן. בהתאם לטיב הקשר במיוחד שנרקם בין המטפל למטופל, כי כל קשר כזה הוא ייחודי, ומה שמתאים למטופל אחד לא בהכרח מתאים לאחר. אני יודעת שיש מטופלים, שדווקא מה שהכי קרוב ל"לוח חלק" מתאים להם; הם לא רוצים לדעת כלום על המטפל שלהם (ואולי זה שווה בדיקה בתוך הטיפול...?). השאלה היא, מה היכולת של המטופל להתמודד עם גבולות, לא? והרי מסתבר, בעצם, שכל המטופלים סובלים מבעיית גבולות :))). ג. אהמ... תלוי מה עושים עם המידע. ניצול לרעה של המידע, תמיד = להרס המרחב הטיפולי (כפי שלמדנו פה). בעידן האינטרנט והמרחב הוירטואלי, לדעתי כל מטפל מודע לעובדה שהשם שלו רץ בגוגל ודומיו כל הזמן, ושמצד שני, אין לו אפשרות למנוע את זה. מאידך, אם מטופל מרגיש בטוח בתוך הקשר הטיפולי, לא אמורה להיות בעיה להביא את עצם החיפוש הזה לתוך הטיפול... אני יודעת שזה כללי מאוד, ואולי קצת מנותק מהעובדות בשטח, אבל ככה נראה לי. ד. ok אודי. עכשיו הגזמת! עד עצם היום הזה הדעות חלוקות באשר לעצם המושג "נפש"... אני, אישית, לא חושבת שהמרחב הוירטואלי משנה משהו בנושא, חוץ מחשיפה לעוד רעיונות באשר לעצם המושג/רעיון "נפש". ככלל, כל אחד יכול לעשות חיפוש על עצמו בגוגל... עשיתי את זה - אין כלום! אני "נקיה". מה זה אומר עליי, בעצם? שאני לא קיימת...? שאין לי זהות? זה טוב/רע? לי טוב עם זה... אני יודעת בדיוק איפה אני קיימת במרחב הוירטואלי, אבל אי-אפשר "למצוא" אותי סתם ככה, בחיפוש אקראי. אני נגד, למשל, הרעיון של טיפול נפשי און-ליין. זה גורע מהאיכות של הטיפול והיבטים מסוימים שהטיפול מייצג. אבל יודעת, שעם הזמן זה יתפוס יותר ויותר תאוצה. כי ככה זה. ה. איך העברה, שהיא תהליך לא מודע, יכולה להיפגע מפרטים "אמיתיים"? הרי עצם העובדה שקיימת העברה נגדית מוכיחה, שהתהליך יכול להתקיים בכל מקרה, לא? או שאני מחמיצה פה משהו...? בכל זאת, אני כותבת וכותבת... המוח מתחיל להתעייף... ו. אה... יש הבדל ענק בין המציצנות של ילד קטן שמציץ ונפגע לבין המציצנות של האדם הבוגר, שמציץ ופוגע. אפרופו הודעת הפורנו, הלא ממש קשורה... הרי על מה מבוססות, בדיוק, תכניות הריאליטי השונות (האח הגדול ודומיה), אם לא על יצר המציצנות? ולפי הרייטניג שלהן - יצר המציצנות חי ובועט, ואצל אחוז גדול מאוד מהאוכלוסיה. אז יש מציצנות לגיטימית - תכניות ריאליטי, Peep Shows... יש מציצנות שפוגעת בצופה - הלוא היא זו של הילד הקטן, שתופס "על חם" את הוריו. ויש מציצנות שפוגעת בנצפה - הלוא אלה כל המציצנים למיניהם. ועכשיו המטרה היא למקם את הטיפול איפשהו פה, לא? כלומר, את מציאת המידע על המטפל, ללא ידיעתו... לא תמיד משלמים את המחיר. תלוי מה עושים עם המידע. אפשר למצוא, להסתפק בכך ולהמשיך הלאה. אפשר למצוא ולהשתמש לרעה. ואפשר למצוא, להביא את הנושא לטיפול, לדבר על כך ובעצם להרוויח מזה משהו בתוך הטיפול. ו..זהו! די. עייפתי את עצמי קשות. אם הצלחתם להגיע עד הלום - שאפו! קבלו ח"ח :).

כל כך מתאים לי לענות על רוב השאלות ואז הכל נמחק......... אז אנסה שוב והפעם בקצרה. התשובה אודי, לעניות דעתי ש- הכל תלוי! במטופל, במטפל, בשלב הטיפול, בסוג הטיפול,במידת השיתוף, בטיב המידע. לגבי הטכנולוגיה - כמובן שמצד אחד תורמת מאד לתקשורת ולנגישות לידע אך מצד שני מגיעה לרמת מסוכנות מבחינת פלישה לפרטיות ויותר מזה. בהתאם גם הרסנית לגבי המרחב הטיפולי כאשר השימוש בה נעשה בניגוד להסכמה ואף בצורה לא חוקית לעיתים. בינתיים אשלח פן יימחק שנית ואולי אענה בהמשך על יתר שאלותיך ואולי כבר אחרים יענו.

גם אני כתבתי ב google את השם של המטפל שלי, העלתי חרס בחכתי, ואז בדקתי שהוא מופיע ברישום של משרד הבריאות ולשמחתי הוא אכן רשום שם. חוסר המידע על המטפל הפגיש אותי עם חלק פרנואידי וחרד מאוד בעצמי שלי, והרי זו אחת המטרות: שהאדם יכיר את עצמו גם אם זה לא קל ונעים. מצד שני ,למרות החרדה יש גם הצלחה או נחמה בידיעה שאני יכולה לעמוד בתסכול הזה. מלבד זאת ישנו מדיע שנובע מהיכרות בלתי אמצעית למי שיש "עיניים" שהיא מעניינת לא פחות מהפרטים האישיים, מהבחינה הזו המטפל חשוף כמו המטופל.

אודי שלום, אני חושבת שפרטים כללים כמו גיל מקום לימודים וסגנון טיפול והמלצות ממטופלים או מומחים אחרים חשובים לכל מטופל ואינם נחשבים לחדירה לפרטיות. אני משערת שאתה מדבר על רצון לדעת פרטים מעבר עקב אובססיה שנוצרת כלפי המטפל או תהליך העברה /התאהבות ואני חושבת שאם נוצרת אובססיה ותלות כמו שמזל תיארה , יש לטפל באובססיה ולהבין כי יתכן שדפוס זה מאפיין את המטופל ולבדוק אם דפוס זה מוכר לו מעברו כלפי אנשים אחרים ולנסות לפתח אצל המטופל עמוד שדרה וכוחות פנימיים ולסייע לו בהפחתת האובססיה שכנראה נובעת מרצון למענה על צרכים רגשיים שבהם סובל מחסך. למציצנות כמובן יש מחיר ולעיתים כבד , החל מרגשות אשמה של המטופל וכלה בהתעצמות האובססיה.

התגובה היחידה החכמה והמבינה ביותר שקראתי כאן בנוגע למצבה של מזל. איזה יופי שיש מי שרואה. אנא הרשי לי להעתיקה ולהעלות אותה למעלה.

אודי שלום , אני מסכימה שיש כל מיני סוגי מטפולים ומטופלים ולכול אחד מתאים משהו אחר. אני אישית בטיפול כבר שנתיים אני כמעט ולא יודעת על המטפלת שלי (והמעט דברים שאני יודעת זה פרטים שהיא סיפרה - לא ניסתי לברר כלום ) . אני לא חושבת שאני צריכה חדעת כל דבר ודבר שקשור לחייה , אבל אני לא חושבת אלא בטוחה שאם הייתי מכירה אותה יותר כבן אדם , ואם היא הייתה משתפת אותי בדעות , אמונות ומחשבות שלה ואפילו דברים מסויים שהיא עברה בחיים לי זה היה מאוד עוזר ותורם להתקדמות בטיפול כי הייתי מרגישה יותר בנוח לדבר עם "בן אדם " שיכול להבין אותי ולא איזה דמות נערצת שאני לא מכירה ..(מעולם לא אמרתי לה את זה- כי אני מכבדת את "חוקי המשחק") . אתה לא חושב ?