לסתיו...

מאוד קשה לי עכשיו. הגעתי לשיחה שלנו באי סי קיו בעיצומה של פציעה עצמית קשה... לא דיברתי איתך על זה,על עצמי...רציתי רק לשאול מה שלומך,איך עברו לך שבועיים בבסיס... וזרקת רמזים בהתחלה... מאוחר יותר זה הפך לשיחה... סתיו,אין לי למי לספר. זה לא יעזור אם אני אכתוב פה מה שאמרת לי,כי אני לא יודעת עלייך כלום מלבד שמך ועיר מגורייך. אבל בבקשה...העמדת אותי במצב ממש לא נוח ולא נעים...אני לא יכולה להתעלם מדברים כאילו... אני לא יודעת מה כבר עשית...או עוד לא...או אם התכוונת לעשות בכלל ומה. ואני מניחה שאין לי מה לעשות מלבד לקוות... לראות אותך מחר באי סי קיו או בפורום.... אני אשלח לך הודעה עם מספר הפלאפון שלי לאי סי קיו...בבקשה...מחר בבוקר...טוב? לא הייתי מתערבת,אני יודעת שאת לא רוצה את זה,אבל מה לעשות-כבר הכנסת אותי. ואני לא יכולה להתעלם...

מחר בבוקר, אהיה פה, שם, היכן שתרצי. אל תדאגי. אני מצטערת שהדאגתי אותך. לא התכוונתי.

שאלת אותי אם יש לי רגעים של ייאוש? ודאי יש לי מחוסר שליטה ומרצון להרגיש כאב,אני פוצעת את עצמי. גם עכשיו אני יודעת שזה לא פותר כלום. אני לא מרגישה כרגע יותר טוב מלפני שעתיים. רק יותר כואב,ויותר פוחדת,ויותר לחוצה... בטח שדאגתי,את חשובה לי.אכפת לי.מה גם שקשה לשמוע דברים כאילו.