אודי

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

14/05/2009 | 21:41 | מאת: חן

היי אודי כואב לי...אני לא מסוגלת לעבור את זה...הכאב הנצחי הזה בסוף ימוטט אותי.. לא יכולה עוד..הכאבים האלה קורעים אותי מבפנים..אני באה לרשום מילה וכלום לא יוצא.. ואפילו אין לי כסף לטיפול.. התקשרתי עכשיו להגיד לו שגם לפגישה בשבוע הבא לא אוכל להגיע..רציתי(למרות שאני לא מגיעה לפגישה) שהוא ישמע את הזעקה שלי וכמה כואב לי..שיגיד שהוא פה איתי שהוא לא הולך לשום מקום..רק כמה מילים ממנו שאולי יפיגו את הכאב הנוראי,זה כבר בלתי נסבל..הוא עמד אדיש מול הכאב.. אני כועסת על עצמי שהתקשרתי..כי אולי לא הייתי מתאכזבת.. אני נחנקת מכאב..זהו..נמאס לי..בא לי לקבור את עצמי איפה שהוא מתחת לאדמה.. אין לי כוח לכלום ..רק רוצה לישון הנפש שלי מתפרקת לגמרי לרסיסים..אני שונאת את עצמי.. אני מקולקלת ... כואב לי ואני לא יודעת איך ממשיכים מכאן.. כואב ..אני לא רוצה יותר מרגישה שקורסת ..תחת הלחץ.לא יודעת לשלוט על המחשבות האלה שלא נותנות מנוחה.. תודה שקראת..וסליחה שמוצפת..

לקריאה נוספת והעמקה

שלום חן, אין על מה להתנצל. את מבקשת הד לכאב, מבט חומל ואמירה פשוטה "אני כאן". ואולי גם "אל תדאגי. זה יחלוף". אני כאן אנחנו כאן אל תדאגי. זה יחלוף. משפט יפה שקראתי לא מזמן ציטט אמירה של מהפנט העובד עם ילדים: "ההיפנוזה נולדה ברגע שהאם הראשונה נישקה היכן שכואב - וזה עבר". לפעמים מגע, חיבוק, נשיקה היכן שכואב... איתך, אודי

15/05/2009 | 21:17 | מאת: חן

אודי, יודעת שזה יחלוף גם אם לא לגמרי אבל לפחות יהיה קצת יותר נסבל.. כרגע קשה לי לראות את זה.. תודה על הרגישות שבתגובתך ,ותודה שאתה כאן חן

15/05/2009 | 18:22 | מאת: ש'

כואב לשמוע את כאבך החד .. הזעקה נשמעת היטב היטב.. ככ מבינה אותך , ויחד עם זאת .. אני מקווה שתצליחו לעבור את הגל הזה .. בעניין הכסף.. וכן להמשיך טיפול . אני לא בטוחה שהוא אדיש אלייך , אבל את יודעת .. כל תגובה שלא תהא , תחווה כאילו הוא לא מספיק שם.במיוחד בטלפון .. הפרשנות יכולה רק לפגוע אולי תנסי לומר לו עד כמה את זקוקה לו ?.. בלי כל הרמזים .. או המחשבה כי הוא ינחש מה עובר לך בראש ? חן .. דואגת לך , ואת לא אמורה להיות כרגע בלי טיפול בכלל .. ניסית ליצור קשר עם 1202מרכז תמיכה ?.. הרי יש טיפולים תומכים גם שמסובסדים במחירים מאוד נמוכים? אני יודעת שזה לא תחליף לו .. אבל זה גם משו שיחזיק אותך , עד ש.. אני כאן בשבילך.. ואני רואה גם שאודי ככ רגיש ואכפתיי בתשובתו אלייך.. כך שיש לך פה מקום .. ומרחב ..אז המשיכי לשתף.. ולהעזר כמה שרק את יכולה . חושבת עלייך. מחבקת , שרית

18/05/2009 | 22:20 | מאת: חן

שרית יקרה כמו תמיד מרגשת אותי במילותייך.. כל מה שאמרת בתגובתך..אמרתי גם לעצמי אבל שורה תחתונה..זה לא כזה פשוט. אל תדאגי לי.. למדתי לא להתייאש.. תודה על דברייך. מקווה שיבואו ימים שקטים יותר שתגיע לקיצה התקופה הזאת..מייגעת ומתישה.. מקווה לתקופה טובה יותר.

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית