אודי מדוע לא ענית לי??????

זה ממש מעליב. אני לא ישנה בלילות. חיכיתי לתגובה כלשהי ממך. מדוע לכולם ענית ורק לי לא? מדוע? ובבקשה אל תעשה הקדמות פסיכולוגיות כמו: "את מרגישה נטושה גם כאן..." וכל זה. מדוע לא ענית? הרי אתה יוצא שוב להפסקה שישי שבת. ואני באמת שאלתי את שאלותי בצורה רצינית ומחפשת... בבקשה ענה לי

שאלותיי מופיעות תחת הכותרת "המטפלת שלי עזבה אותי (המשך שוב)". אודה על המענה. זה חשוב לי מאוד. אני חושבת רק על זה. "משהו רקוב בממלכת דנמרק", אי אפשר שאסבול כך... מתי היא תקבל אותי? מתי היא תבין שנענשתי ע"י עצמי פי כמה, שאני מבינה את חומרת מעשיי ובוודאי ובוודאי לא אחזור על כך לעולם. מתי????

סחטת וסחטת. נמאס.

כתבתי לך הודעת תגובה בזהות של סתם הראשונה אך משום מה בחרת לא לענות לי. מנסה להציע לך שוב את שכתבתי אז - להתייחס אל עצמך כפי שהיית מתייחסת לחברתך הטובה ביותר , עם הרבה יותר סלחנות וחמלה וכך אולי יפחת הכעס העצמי והכעס על העולם כולו. אכן מרגיע שלכולנו - אותו הגורל ואפשר להסתייע בידיעה הזו כדי להאניש (=להפוך לאנושי) את המטפלת שלך ואת כל המטפלים בעולם וטוב שכך תעשי. כי מסתבר שהם באמת - בני אדם. וכמו שהפסיכולוגית שלי הודתה בטעויות רבות שעשתה, מאמינה שמטפלים רבים וטובים אחרים גם עשו ועושים. אולם אני בטוחה שהם מלאי רצון טוב לעזור ולעיתים, חוסר האונים שהם חשים, מוביל אותם להתנהגות שנראית כמתעלמת או מרחיקה וזאת במטרה להגן על עצמם, אך גם (ולא תמיד במכוון) -לגרום למטופל למצוא בתוכו את כוחותיו לעזור לעצמו. חישבי על ילד קטן, שהורים מודעים ילמדו אותו להתמודד עם העולם ולסמוך על עצמו ולעומת זאת הורים לא מודעים, עלולים לגונן עליו יתר על המידה ובכך להופכו לנכה מהבחינה שלעולם יהיה תלוי באחרים ולא יידע להתמודד. מבינה שאת מתמודדת עם תחושת דחייה מאד קשה ותחושת אשמה, אך לעיתים יש להרפות מדברים על מנת לאפשר להם לקרות. (ובינתיים - אל תדחי את עצמך!) ככל שמפעילים לחץ זה גורם להתנגדות האדם מהצד השני והוא נסוג עוד יותר. אמנם לעיתים יש להתאמץ כדי לשנות דברים שאפשרי לשנותם, אך לעיתים יש להניח לדברים , עליהם אין לנו שליטה ולמרבה האבסורד, לפעמים זהו הסיכוי היחידי לשנותם. ובינתיים לא יקרה כלום אם תעניקי לעצמך מעט כבוד ואהבה (על זה יש לך שליטה) . עד ש... ב ה צ ל ח ה.