נורא נורא נורא מבולבלת

היי אודי מה שלומך? אני נמצאת בטיפול כמעט שנתיים. כשהתחלתי את הטיפול הייתי מרוסקת לחלוטין. המטפלת שלי הצליחה להרים אותי ולהחזיר אותי לחיים. בעוד כחודש היא תצא לחופשת לידה וביקשתי ממנה 2 פגישות בשבוע עד ללידתה, אך היא סירבה לי. הרגשתי נורא! נפגעתי מאד.. הרגשתי שאני צריכה להיות בדיכאון עמוק ולרצות למות על מנת שתסכים לקבל אותי. אני בלחץ להישאר בלי טיפול. ובנוסף, אני יודעת שכשהיא תלד ותחזור לטפל בי, ודאי אשמע את הבכי של התינוקת החדשה שלי מאחר והיא מקבלת בביתה.. לפני כשנה לערך, היינו נפגשות בערבים והייתי שומעת את בנה הראשון בוכה ומשתעל וזה היה מפריע לי, חשתי כאילו אני מפריעה לה, גוזלת את בנה ממנה. כשזה קרה שתינו היינו מפסיקות לדבר לרגע, הטיפול הופרע. עכשיו עלי להיפרד ממנה.. ז"א מהזמן שהיא נטו שלי. לכן רציתי שתי פגישות לפני הלידה שלה. החלטתי שאני רוצה להתחיל טיפול אצל מטפל אחר בתקופה שהיא תלד, אני צריכה 2 פגישות בשבוע, לא יודעת מה עובר עלי.. אולי אני בלחץ מהפרידה..? היום הייתי אצל מטפלת אחרת היא זו הסבירה לי שאינה יכולה לטפל בי כל עוד אני מטופלת אצל מטפלת אחרת. האמת היא, שזה מובן לי, אך עדיין משאיר אותי בחרדה מסוימת. אני כועסת על המטפלת שלי שהפכה להיות קצת אטומה. אני רוצה 'לבגוד' בה קצת, לגרום לה אולי לקנא. ואני רוצה להבטיח את עצמי ולא לשים את כל הביצים בסל אחד, כי אם היא תחליט שאיננה יכולה להמשיך את הטיפול איתי, אני רוצה להיות מוגנת ולא ליפול על הקרשים. בקיצור, אנ זקוקה לטיפול יותר אינטנסיבי ולא יודעת מה לעשות.. המטפלת שלי מסרבת לעוד פגישה ולא מותירה לי אופציות אחרות. אני מבולבלת נורא. מתוסכלת וכועסת.. אני רגישה פגועה עד עמקי נשמתי. אני יודעת שתיכף תגיד לי שהכי נכון לשוחח עם המטפלת שלי, אך היא איננה יכולה לתת לי פתרון, שכן הפיתרון שאני רוצה הוא פגישה נוספת.. אני מרגישה דחייה רצינית וחסרת אונים. מה אתה מציע לי לעשות?

הי הילה מאד מבינה את כאבך. התחרות עם "הילדים האמיתיים" של המטפל תמיד קיימת בתוכנו, וכאן היא יוצאת החוצה, ואת רואה איך התינוק גוזל אותה ממך ואיך את גוזלת אותה מהילד שמשתעל בחדר הסמוך... לא פשוט... אבל לגבי הסוף של דברייך, אני לא לגמרי מסכימה איתך....מרשה לי להביע דיעה? לי נשמע שיותר ממה שאת צריכה את הפגישה הנוספת, את צריכה את מה שהיא מסמלת, את זה שהיא שם בשבילך נעתרת לבקשות ולצרכים שלך ולא עוזבת ונוטשת אותך. ואם אכן זה אולי כך אז על זה כן אפשר לדבר עם המטפלת, גם אם היא אינה רוצה לפגוש אותך פעמיים בשבוע... יכול להיות שתישארו בפגישה אחת אבל תצליחי להרגע שעל אף ההריון, עדיין יש לך מקום תנסי את זה?

אודי בוקר טוב. תודה על תשובתך. בעוד כשעה אני נפגש עימה. אתמול היה קשה לי להירדם.. ואף חלמתי עליה. ניסיתי למצוא מטפל/ת נוספ/ת בזמן הזה.. כבר עכשיו למעשה. אך קיבלתי תשובות שאינני יכולה להתחיל טיפול חדש כעת.. עלי לחכות ללידה. אך שוב זה מותיר אותי חוששת.. לא רוצה להמתין לרגע האחרון וחוץ מזה, הלא היא סירבה לי לפגישה נוספת וכאמור, אני זקוקה לזה מאד. שוחחתי עם המטפלת שלי וביקשתי ממנה להמליץ לי על מטפל/ת 'מחליפה', אך היא ענתה לי שכל המטפלים שטובים שהיא מכירה לא יסכימו לטפל בי בתקופה כה קצרה כאשר אנחנו למעשה באמצע תהליך.. האמת היא שיש משהו בדבריה, אך בכל זאת, לפעמים אני תוהה האם אין מניע אחר לתשובתה? חשבתי שייתכן והיא חוששת שכאשר אתחיל טיפול חדש, לא אחזור אליה. האם הבנתי ממך שאתה מצדיק אותי שמגיע לי כבר להתחיל טיפול חדש? אך אין מטפל שמוכן לעשות זאת. אינני יכולה לשקר.. מיד עניין ההריון שלה עולה. אתמול כ"כ בכיתי, הרגשתי מרה. אני מבוהלת מעזיבתה, כל שאני רואה הוא איך רכבה בורח לי ואני נותרת מאחור, עזובה, בודדה, חנוקת דמעות.. כפי שאמי נהגה לעשות לי בילדות. העניין הוא שבאמת שאני חשה חוסר אונים עצום. אף אחד לא מוכן לטפל בי בזמן זה! המטפלת שלי מסרבת לי... כאילו כל הדלתות נסגרות.. כאילו זורקים אותי מהבית. מבין? מה עלי לעשות? איך מתירים את הפלונטר?