.

איך לעזאזל ממתנים כאב כל כך עצום? איך לעזאזל טומנים חזרה עמוק לתוך הבטן, את כל מה שמציף מול עיניי? איך לעזאזל עוד אפשר להתמודד עם הסיוט הזה??!! רוצה לעקור את ליבי במו ידי ולצרוח לו דייייייייייי!!!!!!!!!!!!!! לא רוצה יותר! לא יכולה יותר! לא מסוגלת יותר!

רק ש...מכאב של לידה יוצא תינוק. ומהכאב הזה יוצאים דברים שמעצימים פי כמה!!! ולא לא אופיר. איך עוקרים את הכאב הזה על כל תכולתו???

נקודה חביבה, רציתי להציע משהו מנסיוני. כשתוקף אותי גל של כאב, וזה קורה לא מעט, אני שוכבת, או יושבת, לא משנה התנוחה, ופשוט מאפשרת לכאב להיות,(כי אי אפשר להתעלם ממנו) אבל גם מאפשרת לו פתח למילוט, בידיעה ברורה שהכאב הזה יחלוף - הוא חייב. בדיוק כמו בכאב פיזי, הרי גם זה עובר בסופו של דבר, ולא משנה כמה כאב קודם. ככ מבינה אותך, נסי להרגע כשכואב, דמייני את הכאב נוטש את הגוף, לאט ובקצב משלו. כך תוכלי גם לחוש את ההקלה שלאחר הכאב.

"מאפשרת לכאב להיות". ליאת תמיד אמרה לא להילחם בכאב אלא לתת לו להיות ואז הוא יחלוף. ממני שמזמן לא כתבה כאן.

אני אכן עושה זאת, אך יותר ממצב כפוי. הגוף פשוט משתתק.אני כול כך יודעת שי אפשר להתעלם מכאב, אבל דווקא הרגשת השיתוק הזו גורמת לו להתעצם להרגיש חד כסכין ישר ללב. היכולת היחידה שלי לעמוד מולו,הצרחה היחידה שיוצאת ממני היא דווקא זו המזמינה פגיעה. וכול שהיא קשה יותר כך ההצלחה לברוח מעצמי להפוגות גדולות יותר. וכן, זה חוזר תמיד חוזר. כמה הייתי רוצה לצרוח עד כי אהיה אילמת עד כי עור התוף יקרע שיתרוקן מתוכי הכאב הרע!!! אלוהים זה מרגיש כמחלה ממארת שולחת גרורות לכול אבר. ועד מתי סופני סופני סופני זה כמו לחיות בהוספיס עד מאה עשרים זה סיוט רוצה למות ועכשיו!!!