היא עזבה אותי-רק למות

אודי קשה לי אין לי אף אחד בעולם ואין לי למי לפרוק. המטפלת שלי היקרה לי עזבה אותי, כי היא לא יכלה לסבול את ההתנהגות שלי. אני מודה -סרחתי, עשיתי דברים לא יפים בלשון המעטה, אבל אני לא יכולה להתמודד עם אובדנה. היא האדם היחידי שיש לי בעולם. היחידי באמת!!!! איך זה קורה שקשר כ"כ משמעותי עבורי נפסק עכשיו? הצעתי לה שנעשה הפסקה של שלושה חודשים ואז לחזור אליה- אני מקווה שהיא תסכים אחרי שלושה חודשים לקבל אותי. זה התקווה היחידה שיכולה להשאיר אותי בחיים!!! ואני רצינית מאוד!!!! אסור לי לקיים איתה שום קשר כך נאמר לי- אבל איך אוכל להתמודד עם זה, אני רוצה לכתוב לה אבל אסור לי!!!! וגם לא הוצע לי טיפול אחר, אני לא יכולה להיעזב כך. ננטשתי. מודעת לחומרת ההתנהגות שלי אבל למה אי אפשר למחול - אנשים מועדים, אבל כולנו אנשים. האם אתם לא מודעים למה שהעזיבה הזו יכולה לגרום לאדם? למה אנשים תלויים בכם ואז אתם עוזבים אותם, אני לא אוכל להתמודד. אני רוצה למות -זאת משאלתי היחידה. הלוואי והיתה מסכימה לקבל אותי אחרי שלושה חודשים. מישהו פה יכול לעזור לי- אני זקוקה לעזרה!!!!! בבקשה!!!!

היי, הכאב שלך כל כך מובן, חשתי אותו על בשרי. זה כואב במימדים שנדמה, שאיש לא יהיה מסוגל להבין. אני, לא עשיתי שום דבר רע! בעצם- לא עשיתי כלום, וזה היה הרע. התוצאה- הייתה זהה. הרגשתי ננטשת ע"י האדם, שלא מוכנה לוותר עליו. מחירה= מחיר חיי. אני יודעת שאף מילה לא יכולה להרגיע, לנחם, שמנסים להאחז בסיכוי הכי קלוש שיש. ובכול זאת, אולי משהו אחד קטנטן שיעודד. לפעמים (כן,כן רק לפעמים) הסבלנות משתלמת. ואם יש סיכוי קלוש להחזרתך בעוד שלושה חודשים, יש לך הזדמנות להוכיח חרטה ורצינות. לו ידעת כמה חיכיתי אני.... ולא פעם אחת! באין כוחותיי נלחמתי,על היחדה שנותת לי כוח. היום, אין סיכוי שאאבד אותה. מאחלת לך סבלנות והרבה כוח, יודעת שצריך.

אי אפשר בכלל להשלים עם מצב כזה. זה בלתי אפשרי - זו חוויה קשה מנשוא!!!! אני חצי בן אדם, לא יכולה לעשות יותר כלום - לא לעבוד, לא ללמוד, לא לאכול, לא לשתות, מאז אני יושבת בהלם ומעשנת קופסא אחרי קופסא, אולי סמים ירגיעו אותי אבל מאמינה שרק המוות ירגיע את זה. אני רגילה שמוותרים עלי כי זה לא פשוט, אבל מטפל אמור לדעת שאני משחזרת חוויה ולכן להיות עם מבט על על הדברים. אני אתאבד ולא נראה שלמישהו זה יזיז. את חושבת או אודי אתה חושב שהיא יכולה לקבל אותי אחרי שלושה חודשים אם קצת ארפה ואניח לדברים לשקוע? בבקשה תשובה1!!!! זה חידלון גמור.

וכן.. הובהר לי יום אחד שזהו נגמר.. פרידה בת 3 פגישות.. ודי. וזה היה לגמרי ביזמתה. היא החליטה על כך. לא היה לי מה למחות, אספתי את עצמי בשקט והלכתי.. בלי שום נסיון למחות או לשאול אפילו למה. אולי עשיתי רע?? אם הייתה רוצה הייתה ממשיכה.. אבל לא התאים לה.. ומאז אני ככה,בלי טיפול חדש למרות שהמליצה בחום על כך.. אבל רציתי רק אותה ולמרות זאת, הפרידה לא הייתה כזאת נוראית עבורי למרות הקשר הטיפולי הטוב שהיה אבל נסוג לקראת הסוף. הגעתי למסקנה שיש לי גם את עצמי ואני עדיין קיימת בזכות עצמי למרות ההיפרדות ממנה. וחוץ מזה יש לי מנגוננים סופר חזקים מפני נטישות שבהן הורגלתי. ובקליק אחד של קסם, אני מחליפה את המתג וממשיכה הלאה. בלי הצטערות, בלי בכי, בלי כאב..ובלי התנגדות לעזיבה. כי מה יעזור לי אם הבן אדם השני כבר לא רוצה אותי בקרבתו???? עדיף לי להסתלק בכבוד מאשר להשתרך אחרי מישהו שלא מעוניין יותר ותהא סיבתו אשר תהא..

הי מזל נדמה לי שאם היא הייתה בוחרת לסיים את הטיפול ללא אפשרות לבחון את הדברים מחדש בעוד שלושה חודשים-היא הייתה אומרת לך. אני קוראת אותך וליבי נכמר, אני בטוחה שהקשר מאוד משמעותי עבורך,היום את מבינה שגם למטפלים ככל האדם ישנם גבולות אישיים שכדאי לא לטלטל אותם, שזו הבנה חשובה עבורך בין אם תשארי בטיפול הזה או אחר. נסי לתת לשתיכן את התקופה הזו, מרחב להתבונן על הדברים הרחק מעין הסערה. ייתכן שיצמח מהמשבר הזה מקום שקט יותר לשתיכן ומשם הדרך תהיה סלולה יותר. בינתיים נסי לשמור על עצמך ולחשוב ברגעים קשים על קולה של המטפלת, אני בטוחה שעם קרבה שכזו - הוא נמצא בתוכך. את לא לבד, אני מניחה שאת במחשבותיה. negra

אודי סליחה, לא שמתי לב שענית לי אז אל תעלה את הודעתי הקודמת. אני מודה לאלו שענו לי כאן. אני רוצה לומר שכרגע מטרתי היחידה בעולם היא [***ההודעה נערכה ****] אי אפשר לתת שעה בשבוע ולהגיד שיש אחרת על אדם, החיים הם לא כאלו. יש לי בעיה לכן באתי איתה לטיפול, שיחזרתי תבניתיות של התנהגות מוכרת שהדחיה והנטישה שלי רק גורמות לי להסלים אותה, הרי בהתנהגויות כאלו באתי לטפל, אבל עדיין האנשים האלו לא מבינים,. [***ההודעה נערכה***]