אודי..
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אודי, המטפל התקשר דיבר איתי ,אמר שמצטער שלא התקשר קודם אמר שלא היה לו זמן ,הרגשתי שכן אכפת לו ממני למרות שלא תמיד אני מצליחה לראות את זה. ב10 לחודש הולכים לרדת כל התשלומים ולא יודעת איך אני אשלם גם את הטיפול. כל הזמן מרגישה רע ושעצוב לי ואני בוכה כל הזמן ובלי מצברוח לכלום,גם כשהמצב הכלכלי היה בסדר אני הייתי באותו מקום כואב לי,ואני עייפה מלכאוב כבר,ואני עייפה מלהילחם כבר כדי לשרוד את הימים,מנסה לעבור כל יום,אבל יודעת שמחר יהיה בדיוק אותו דבר,אני כבר אדישה לעצמי ,לסביבה,לכולם,גם אם הייתי הולכת לטיפול אז גם זה לא היה עוזר גם לא הייתי מצליחה להסביר למה כואב לי ועצוב לי. כבר תקופה מסויימת שלא מסוגלת.לא לדבר איתו ולא עם החברות כאילו הקפתי את עצמי במן חומה כזאת שאי אפשר לעבור אותה. הלוואי ויכולתי לשנות את ההרגשה הזאת אבל פשוט לא מצליחה..
שאלה עזבת את הטיפול?
בינתיים בהפסקה זמנית אני מקווה שלא אצטרך לעזוב
הי חן, האופן בו את חושבת ומדברת לא מאפשר לך ברירה אלא לא להצליח. שימי לב - את כבר קובעת מראש שהדברים יכשלו, שלעולם לא תצליחי - גם אם היית מנסה. ואז - לשם מה לנסות בכלל? כדי להתאכזב שוב? את ההרגשה קשה לשנות, בעיקר בגלל שהמחשבה מביאה אותך להרגיש כאילו כבר נכשלת (למפרע). נסי להגמיש את המחשבה. בכל מקום שבו כתבת לגבי העתיד בוודאות - הכניסי מילת שאלה. כל התחושה משתנה אז, מאחר ומתחילים לחשוב באופן שמשאיר סיכוי ותקווה. (את כמובן יכולה לומר - "אבל אין לי תקווה". זה לא נכון, אחרת לא היית כותבת כאן. כלומר - גם המשפט הזה כבול לאותה חוקיות מדכאת...). ואם תרצי, אוכל בהמשך להעמיד לרשותך מספר שאלות מאתגרות (אבל קשות...). טוב שיכלת להרגיש שאכפת לו... אודי
שלום חן, אם את מוכנה להתאתגר, אשגר לאוויר את השאלה הראשונה: את כותבת "יודעת שמחר יהיה אותו דבר". ושאלתי - מה מונע אותך מלהרגיש יותר גרוע ממה שאת מרגישה? חישבי היטב... מחכה לתשובתך, אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
