בעיה לבן ה14

בני בן ה-14 עשה מעשה שאסרנו עליו לעשות והסתיר זאת מאתנו אחרי זמן הדבר נודע לנו וכעסנו עליו לא בצורה מופרזת כי ראינו שהוא בעצמו מתחרט על מה שעשה. הבעיה כרגע היא שהוא מרגיש נקיפות מצפון מופרזות[אנחנו משפחה דתית והמעשה אסור גם מבחינה דתית] מנסה להיות מושלם מילד שכמעט לא שמענו ממנו את המילה כן הפך להיות לילד שלא אומר לנו לא רוצהכל מעשה הכי קטן שואל רשות מאתנו בצורה ממש אובססיבית."מתוודה," לפנינו על כל דבר קטן שהוא חושב שאולי היה אסור לו לעשות. ועל דברים שעשה בעבר ולא אמר לנו[דברים קטנים ושטותיים]מקפיד בצורה מופרזת על התפילות בוכה לעיתים קרובות.וכל הזמן אומר שיש לו נקיפות מצפון.למרות שאנחנו אומרים לו שהמעשה שעשה לא כל כך נורא.גם התאבון שלו ירד וקשה לו לאכול.איך עלינו להגיב?אבקש אם אפשר גם תשובה ענינית מלבד העצה לחפש יעוץ מקצועי. אודה לכם מאד על תשובתכם המהירה כיוון שאנחנו מאד מודאגים ולא יודעים איך להתנהג.

סימפטומים אובססיבים לא נחשבים לפתולוגים אצל ילדים - העובדה שיש קשר בין ארוע כיביכול "טרומאטי" להתפתחות הבעיה גם הוא טיבעי - חסרה אינפורמציה - כמה זמן נמשכת הבעיה - כיוון שהיא כנראה תפחת עם הזמן - הדבר היחידי שמדאיג אותי הוא העובדה שיש ירידה בתאבון זה עלול להיות סימפטום המרמז על אפשרות שמפתח דיכאון קליני ? שתי אפשרויות: 1) יותר אינפורמציה - מהם כל השינויים כמה זמן נמשכים ואופי התכנים המדוייק שעולים זה יאפשר יותר בהירות לתמונה הקלינית 2) בדיקה בתחילה אצל רופא ילדים ואם יש צורך, פסיכיאטר של הילד - זה יעיל יותר מיעוץ מרחוק כי מאפשר בדיקה אינטראקטיבית בזמן אמת אני הייתי הולך על אפשרות 2 בהצלחה ובברכה ד"ר פלד

שלום חנה התגובה הוגזמת של בנך קשורה כנראה למה שקרוי סופראגו נוקשה ומעניש. בגיל 14 יש אפשרות שמעסיקות את בנך מחשבות "אסורות" שמלחיצות אותו. יתכן ומחשבות אלה אסורות על פי הדת ויתכן והוא מרגיש "חוטא" על המחשבות האלו. מדובר בתופעה שקשורה לגיל ויש אפשרות סבירה שתחלוף. יחד עם זאת אם אתם חשים שהוא ממשיך בהתנהגות ובלחץ בו הוא מצוי אין ברירה אלא להתייעץ עם פסיכולוג. בינתיים כדאי להמשיך ולהרגיע אותו. בברכה, אמיר

פניתי אליכם בקשר לנער בן 14 שמתנצל ומדייק בדבריו בצורה כפייתית, ועניתם שאובססיה אינה פתלוגית בגיל זה. ברצוני לשאול: 1. האם אפשר להעריך מתי זה יחלוף? 2. האם להעיר לו על כך או להתעלם? 3. האם ביטויים כמו "המצפון אומר לי" יכולים לרמוז על שמיעת קולות? בתודה מראש

שלום א. באינטרנט את יכולה לציין את סוג המעשה זה אנונימי ויעזור למיעץ. כדי לדעת את נורמטיביות המעשה. ב. יש לילד שלך משהו , אולי לחץ, או דיכאון קל. בכל אופן תשחררו אותו מהלחץ ועודדו אותו לחופש. גם הדת לא מעודדת כניעות,לחץ,ופחד ג. שוחחו עם הילד, ותנו לו לשאול כאות נפשו. חיים תואר שני בפסיכולוגיה.