קשה לי, אני מפחדת ואני זקוקה לתמיכה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום אני כותבת את ההודעה, פשוט רע לי ואני בוכה... זו השנה השביעית שאני בטיפול. התחלתי בגיל 25 בתקווה שהדברים יתחילו להסתדר. אבל התנודות הרגשיות לא נרגעות. מתרסקת כל הזמן.צריכה להתמודד יום יום כדי להחזיק את עצמי. במהלך השנים האלה התחתנתי וילדתי ילד שהיום הוא בן שנה אבל אני עדיין מרגישה שאני לא בטוחה בעצמי, שכל רגע הכל הולך להתרסק ןלהיעלם. בהתחלה המטפל שלי חשב שהכל מתחיל מדיכאון ועובר לחרדה, אח"כ חשב שמתחיל מחרדה כללית ואז עובר לדיכאון. יום אחד דיברנו על אמא שלי והוא זרק שנראה לו שיש לה הפרעת אשיות גבולית ומאז שהוא אמר את זה אני חושבת שגם אני סובלת מזה.קראתי על ההפרעה ובנוסף אני עוכבת אחרי ההודעות שנכתבות בפורום ואזה מאוד דומה למה שיש לי.המטפל חושב שאין לי את ההפרעה הזו.הוא אומר שאם אני לא חותכת את עצמי ולא עושה לו אידיאליזציה ופיחות ערך, אז אין לי את זה. אבל יש לי אי יציבות רגשית ויש לי בעיה בויסות הרגשות. מה שמדכא אותי שאפ יש לי הפרעת אשיות גבולית, זה מסביר למה למרות הטיפול הממושך התנודות הרגשיות לא נרגעות.אני שמעתי דברים מאוד לא אופטימיים על ההפרעה, שהיא קשה עד בלתי ניתנת לטיפול! המטפל שלי הציע שאנסה טיפול אצל מישהו אחר כי הוא לא מצליח להרגיע את תהתנודות.הוא אמר לי שתמיד אוכל לחזור אליו, שהוא לא נוטש אותי.הוא רוצה לתת לי צ'אנס לנסות משהו אחר. חוץ מזה בשבועות הקרובים המטפל שלי לא יהיה... אני מרגישה מפוחדת ומדוכאת ובחרדה ממה שיש לי, שזה לא ישתפר, שהמטפל שלי שמאוד משקיע לא מצליח לעזור לי, אני מרגישה ממש רע ויש לי ילד לטפל בו... אני כל כך מפחדת ממה שיהיה, אני כל כך מרגישה לבד מאז שהוא אמר לי שכדאי לי לנסות טיפול אצל מישהו אחר. אודי, מה הפרוגנוזה של הפרעת אשיות גבולית? (אני אחרי 7 שנים של טיפול, גם תרופתי!). אני בטיפול דינמי והתנהגותי קוגניטיבי (המטפל שלי אומר שאולי אני צריכה טיפול התנהגותי קוגניטיבי קלאסי).האם אנשים עם הפרעה זו מצליחים לחיות חיים מלאים? האם יצא לך אישית לטפל בהפרעה זו? תודה מצטערת על האורך
שלום נטלי, איני יודע עם את סובלת מהפרעת אישיות גבולית מאחר ולא אבחנתי אותך. אני גם לא בטוח שזה ממש משנה בפועל. מה שאת מבקשת זו הגדרה, ולשם כך אפילו ההגדרה האבחנתית "מתאימה". את מדברת על שני נושאים חשובים בהודעתך: תחושת הבדידות מאז מחשבתו של המטפל על טיפול אצל מישהו אחר (תחושה בהחלט מובנת בהתחשב במה שאת מתארת) ושאלתך לגבי הפרוגנוזה של הפרעות אישיות. אנשים עם הפרעת אישיות יכולים בהחלט לחיות חיים מלאים ולתפקד. תלוי בעומק וחומרת ההפרעה. חשוב לציין שעם השנים חלה התמתנות במאפייני ההפרעה (ושוב, כלל לא בטוח שאת סובלת ממנה. המטפל שלך חושב שלא). לשאלתך - מובן שיצא לי לטפל באנשים עם הפרעה זו, ואפילו לא מעט. הטיפול אינו פשוט או קל, וגם לא קצר (להיפך, זה טיפול שאורך שנים רבות) - אבל בהחלט אפשרי. בברכה, אודי