קשה לי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום קשה לי לבטא את הצורך שלי במטפלת. אני הולכת לשם כבר יותר משנתיים וברוב המקרים אני שותקת עד שהיא מזיזה את הדברים. פעם ניסתה לשתוק מולי ואז הפגישה הסתיימה בלי להגיד כלום. היא ואני יודעות שאני צריכה אותה, אבל היא רוצה שאני אבטא את זה במילים, וקשה לי עם זה. קשה לי להיראות חלשה, ואפילו במקרים שהצליחה להגיע אלי וגרמה לי לבכות, ברחתי ועזבתי באמצע הפגישה. וכשקיבלתי פעם חיבוק, ברחתי חודש. קשה לי עם זה, אני מאוד צריכה חיזוק ותמיכה, אבל קשה לי לבטא זאת ולמשל עכשיו, היום, אני צריכה אותה, אבל קשה לי להתקשר, ואם אני עושה זאת, אני רק שומעת את ההלו שלה ומנתקת. היא תמיד אומרת שאני דוחפת אותה רחוק ולא מראה לה איך הדברים שלה משפיעים עלי, שהיא אפילו לפעמים לא מצליחה לקרוא את תווי הפנים שלי.... שאני סוגרת כל אפשרות לפרוץ את המחסו םשביניתי מסביבי אחרי האובדנים שחוויתי.
שלום נועה, את מתארת קושי להיות בעמדה של הזדקקות, קושי להצטרך, קושי לבטא זאת. הכאב במצב זה הוא שאין זה אורמ שאינך צריכה, אלא שאת משדרת החוצה מראית עיין כזו ונשארת לבד לבד עם עוצמות הצורך האדירות. לבד ולא מובנת ולא מוכלת. קשה וכואב להזדקק. קשה עוד יותר להיות עם זה לבד. להרגיש את הבדידות הנוראית הזו. אני מציע לך להדפיס את ההודעה ואת תשובתי ולהביאה למפגש הבא. תני לה לקרוא... בהצלחה, אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
