עכשיו או לעולם לא...
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
עוד מעט בן 22...נו, הגיל הזה שצריך לעבוד ללמוד למצוא את הדרך שלך בחיים, אבל... מה עושה מי שהלך לאיבוד ולא מצליח למצוא את הדרך?? מה עושה מי שסוחב איתו צלקות מהעבר שאף אחד לא יודע עליהם חוץ ממך?? מה עושה מי שהפסיק להאמין באלוהים ולא רואה שום סיבה מוצדקת לחיים האלה?? כבר חודשים ארוכים לא עובד, לא מתפקד, לא חושב, חי בפנטזיות. לא רוצה להתמודד, לרוב מתבודד, מנהל מערכת יחסים הרסנית, מאונן הרבה, הולך לישון לפנות בוקר וקם בצהריים, דוחה כל דבר למחר לשבוע הבא לאחרי החגים, בלי כסף, בלי שמחה, בלי ביטחון,בלי כוח, בלי כלום!!!! יודע שהגעתי לצומת שתשפיע על המשך החיים שלי לכאן או לכאן רוצה שיהיה לי טוב, רוצה ולא מצליח וניסיתי בחיי שניסתי אבל דייי...אין כוח יותר רוצה להתעורר מהסיוט, שהכל ייגמר רוצה חיים טובים יותר!!!
שלום סופרטרמפ, לא ציינת האם הצומת היא בסיום ובעקבות שרות צבאי? בכל מקרה, כשמאבדים דרך, כדאי דבר ראשון לעבוד על אוריינטציה. לעצור ולהתבונן מסביב, היכן אתה והאם יש נקודות ציון מוכרות. לאחר מכן אפשר למצוא עוגן שניתן להשען עליו ולהתקדם מבלי ללכת בסיסובים או ב"לופים". אתה מתאר חוויה של בלבול ודכאון, ואם נחבר זאת לחלק הקודם - ייתכן שעוגן כזה ומסע של חזרה מהאיבוד יכול להמצא בטיפול. שקול ברצינות אפשרות להסתייע לזמן מה באפשרות להתבונן, לארגן ולמצוא מחדש - שמאפשר טיפול פסיכולוגי טוב. בהצלחה, אודי
תודה על התשובה ד"ר, מה הכוונה נקודות ציון מוכרות??? לגבי שאלתך על השירות הצבאי לא שירתתי בצה"ל והיום בדיעבד אני מצטער על זה...הגעתי לצבא במצב נוראי מבחינה נפשית, עברו עליי שנים קשות לפני כן, לא הייתי בנוי לזה באותה תקופה וכל מה שרציתי זה רק לברוח משם. התקופה שלאחר מכן הייתה הרבה יותר טובה, הכרתי מישהי,מצאתי עבודה טובה ובפעם הראשונה בחיי החיים חייכו אליי, אבל זה לא החזיק מעמד יותר משנתיים והיום העבר רודף אותי, אני לא מצליח להשתחרר ממנו, מכל הדברים הנוראים שעברתי.אני מרגיש שאין לי את הכלים לצאת מיזה לבד. אני גם חושב הרבה זמן ללכת לטיפול אבל ממש לא יודע איך מוצאים פסיכולוג טוב, מישהו שאני ירגיש בנוח להיפתח אליו, לא פחות חשוב מישהו שאני אוכל לממן את הטיפול אצלו. אם תוכל להמליץ לי על מישהו כזה, זה מאוד יעזור לי תודה