מכתב למטפל

אני לא יודעת מה קרה בינינו...למה פתאום אחרי כל השנים האלה נראה לי שאין ביכולתך לעזור לי בכלל... פעם הייתי כל כך תלויה בך...בכל מילה שיוצאת לך מהפה,כל מבט,כל תנועה. עברנו המון ביחד...כשרק התחלתי טיפול התאהבתי בך קשות והתגברנו על זה יחד.עם השנים הפכתי לי מין אבא שלא היה לי... מה לא היה שם? עבדנו על התעללות בילדות,על אבל ואובדן,על נישויאם גרועים,גירושים... מה קרה שפתאום נורא לבד לי?שאני חושבת עשרים פעם אם לא לבטל את הטיפול הבא?זה משהו שאתה שידרתי לי? שנמאס לך כבר מהבכיינות שלי?(די מובן אם להגיד את האמת.) לא פעם עזרת לי מעבר לגבולות של טיפול רגיל... רק פעם אחד פישלת בגדול...אבל תיקנת את עצמך במהירות. כל כך רע לי...וכלום ממה שאמרת לי בפעם האחרונה הצליח לגעת בי באמת. למצוא לעצמי בן זוג אמרת...חוג חברות...משמעות... אבל אני לא מסוגלת.לא יעזור כמה פעמים תחזור על זה,תסביר לי את ההיגיון שמאחורי הדברים.אני שונאת את הלבד אבל לא מסוגלת לשבור את המעגל הזה. ועכשיו גם אתה כבר לא בתוכי... מה עושים מפה?

קודם כל תודה שעוד ענית לי.מעריכה את זה מאוד. מחר בצהריים...ואני מתה מפחד. מה אם הוא באמת ויתר עלי?