טיפול

שלום ענית לאחת המטופלות למטה לגבי היקשרות של מטופלים במטפלים: "יש סיבות רבות להקשרות כזו. לא אמנה את התיאורטיות שבהן, די אם נחשוב על אדם המקדיש לנו בקביעות זמן איכות, רק לנו, מקשיב, לא שופט, מקבל אותנו כמו שאנו, עוזר לנו לקבל את עצמנו". אני בטיפול שנתיים וחצי ואני כל הזמן מרגישה שהיא כן שופטת אותי, וכשאני מעירה לה על זה היא מתחילה להתנצל, ולמצוא כל מיני הסברים למשפטים שלה.... זה עיצבן אותי ואפילו הרחיק אותי. אני מרגישה אפילו שהיא כבר "מפחדת" להתמודד אותי למרות שהיא לא ביקשה שנפסיק את הטיפול, אבל אני מרגישה שהיא לא מצליחה להתמודד איתי. בהתחלה היא הייתה כל כך דוחפת, תומכת, עוזרת.... עכשיו היא עוזבת אותי לנפשי למשל, בעבר אם הייתי מבטלת פגישה הייתה מתקשרת, שואלת למה, או לפעמים אפילו מחייבת אותי בתשלום על מנת למנוע ממני ביטולים.. אבל עכשיו היא לא נלחמת, כאילו שנגמרו לה הכלים מולי אבל היא לא מודה בזאת. אני מפחדת לחזור, כי אני לא מצליחה להחליט אם היא כן עוזרת לי או שהיא סתם סוחבת אותי בלי לדעת איך לטפל בי.

תודה אמרתי לה זאת, שאני צריכה שהיא תסחב אותי שהיא תלחם בשבילי, כי אחרת אני מוותרת בקלות לעצמי ונשארת תקועה. הטענה שלה שהיא משנה התנהגות שלה כי, כשהיא לחצה וסחבה היא הרגישה שאני בורחת ממנה ומתנגדת יותר- ואני דווקא אמרתי לה שאני הרגשתי שם יותר את הדאגה והאיכפתייות. נקודה שנייה - אני כן ביקורתית, אבל מבחינה רגשית. אני מאוד רגישה לכל מילה או תנועה מצידה (או מצד אחרים) ונראה לי שקשה לה עם זה נקודה שלישית- היא אמרה שהיא מאוד רוצה לעזור לי והיא מוכנה והיא לא "מוותרת" עלי, אבל הנה, עובדה אני לא הגעתי לשם כבר 3 חודשים והיא לא הרימה טלפון אחד. אבל היא עונה לי אם אני פונה אליה. וזה מאוד משפיל. משפיל כי ברגע אחד אתה מרגיש נתמך, חזק, יש לך עם מי לדבר, מישהו שאיכפת לו לשמוע אותך... וברגע אחד כשאתה יוצא מהחדר כאילו שהיא נעלמת, ואין לך שום קשר עם הדבר החזק שהיה שם!!! אני ממש לא מבינה את זה אני אפילו מרגישה חולשה וקושי בלחזור אליה ולהגיד לה שאני רוצה לדבר על כל זה, כי עצם אי התעניינותה בשלומי (והיא יודעת שאין לי עם מי לדבר), זה פוגע בי קשות ומרחיק אותי. סופ"ש נעים