16:39

לא יודעת למה לדבר על זה דווקא פה. אני מרגישה שלא בא לי לבוא אליה השבוע. אחרי שבוע של ערגה הייתה פגישה קצת לא ברורה ויותר לא בא לי. לא בטוחה שאני רוצה להיות בטיפול. ואז הנושא הכספי מגויס בשירות ה.. לא יודעת מה, אולי פחד, ואני מתחילה לחשוב שאולי עשיתי טעות שהחלטתי להתחיל טיפול. שכלכלית, למרות שאני ממש חסכנית, אני לא מצליחה לחסוך שקל, ואם לא הייתי בטיפול היו לי יותר מ-1000 שקלי חסכון בחודש. כבר כתבתי את זה כאן בעבר, אני יודעת, אבל בימים של ריחוק ממנה אני חושבת על כל הדברים הכיפיים שיכולתי לעשות בכסף הזה ולא בטוחה אם זה נכון ללכת לטיפול. כרגע לא בא לי לחפור לעומק ולהבין כל דבר. אני מרגישה שאני צריכה בעיטה הגונה בתחת ו"פשוט" לעשות! או אולי מישהו שירוץ לידי בלי לגעת בי יותר מדיי. רק שירוץ ויריץ. אולי אני פשוט לא יודעת לרוץ עם מישהו. אני מיד מתחילה לזחול לאט, או לחפור למטה. האמת שגם בתיכון תמיד הייתי טובה מאוד בספרינטים ולא טובה בכלל במרחקים ארוכים. ואם מישהו היה רץ לידי הייתי בלי כוונה מתחילה לנשום בקצב שלו וזה היה מקלקל את שלי. אני מתאפקת לא להרים טלפון ולבקש פס השבוע. היא סופר נחמדה, ולא היה לי אכפת אם הייתה חברה שלי, אבל אני לא רוצה אותה כמטפלת. זה חודרני מדיי. מבאס אותי להתכער. אני חושבת לעצמי מה אוכל לקבל ממנה בסוף הטיפול, נניח עוד שנתיים-שלוש, והאם זה שווה 17 אלף שקל... לא שאלה קלה בשביל מי שמתקמצן על כל שטות לעצמו. אני קצת שואלת-אומרת לעצמי שאולי אני צריכה לסמוך על הכוחות שלי ושמה שאקבל מהצטרפות לכל מיני חוגים ומסגרות-פנאי אחרות, בכסף שיחסך, לא בהכרח יקדם אותי פחות מטיפול. יהיו לי כל מיני התנסויות חדשות עם אנשים וסביבות, תהיה העזה להירשם ולהשתתף באופן קבוע במשהו (שאלה שני דברים שאני עושה ממש בקושי), תהיה לי תחושת הצלחה (אבל גם עייפות גדולה מהמאבק המתמשך בעצמי). אולי יהיו לי חברים חדשים. אולי אאמן את עצמי להעיז. אולי גם אלמד להיות קלה עם עצמי, אלמד מה אני אוהבת ומתי לא להקשות על עצמי אם לא בא לי, ולא לקחת קשה מדיי אינטראקציה לא מוצלחת עם שותפים לחוג... אולי במקום ללכת לטיפול כדי לחפור בלמה קשה לי לעשות את כל זה ולמה אני מוותרת- שיחה שרק מבצרת אותי יותר במקום הזה, פשוט אבעט לעצמי שם מאחור, אסדר לעצמי לו"ז קשוח ולא אחרוג ממנו. כן, שוב רשימות... אני לא יודעת... מתבאסת רק מלחשוב על ללכת שוב את אותה הדרך אליה הביתה. אולי לא בא לי יותר. ואני מניחה שהיא תראה בנסיגונת הזו חלק מהתהליך ותבין גם מאיפה זה בא (כי אני יכולה די בקלות לחשוב על סיבות ל"למה דווקא עכשיו" כך אני מרגישה), אבל אולי זה לא "חלק מתהליך" אולי זה סופו? אולי מעבר לרציונליזציות למיניהן, אני פשוט לא רוצה להיות בטיפול? אני לא בטוחה שטיפול ממש יכול לתת לי הרבה. אולי צריך ללמוד לקבל שככה זה. ככה אני ואפשר לחיות איתי לא רע. לא יודעת.. אני יכולה להמשיך לכתוב ולכתוב אבל נראה לי שמספיק. ל.

היי לילך .. רק תדעי שתמיד כיף לקרוא אותך ... אולי תכתבי ספר ואז תרווחי הרבה כסף ואז יכירו אותך הרבה אנשים חדשים וגם עשית משהו בשביל עצמך - טוב אולי קצת נסחפתי .. אבל אם תכתבי אחד כזה אני מבטיחה לקנות אותו . קראתי אותך ופתאום גילתי את המחשבות שלי בתוך מה שכתבת , גם לי לפעמים עוברות מחשבות כאלה בראש שאני הולכת לטיפול כדי להתקדם ואולי במקום להתקדם זה קצת משאיר במקום (גם כלכלית כששליש משכורות הולכת על זה - גם אם רוצים לא נשאר הרבה כסף לעשות דברים אחרים ) לפעמים נראה שאני משתמשת בטיפול דווקא בשביל לא להתמודד עם העולם במקום כן להתמודד איתו , כיאלו זה תופס את כל המקום הנפשי אז ברור שאני לא יכולה לעשות עוד משהו .. כמו תירוץ כזה . בכול מקרה מה שרציתי להגיד שבאמת תמיד מעניין כיף ומעלה חיוך לקרוא את המילים שלך , ואני מאוד מבינה ומזדהה עם מה שכתבת .

הי לילך בכל חודש כשאני מוסרת את השיק אני חושבת לעצמי,איך יכולתי להשתמש בו למטרות אחרות,אולי זה מיותר,סתם נמרח יותר מידי שנים,לפעמים קשה,לפעמים מעצבן ועוד כל מיני כאלה ואחרים.. אני לא מצליחה לבד.לא מצליחה להזיז את עצמי,לא מצליחה להשיג מטרות קטנות וחשובות.לא בטוחה שאצליח להשיג באמצעות הטיפול,אבל כרגע אני מרגישה שאני צריכה לפרגן לעצמי 50 דקות בשבוע למרות המחיר שלהן,כדי לספר מה מרגיז,להתלונן,לקטר,לכעוס,לספר וכו'. אני מרגישה שגם אם הייתי עוזבת,לא הייתי משתמשת בכסף הזה באופן שבו אני חושבת היום . בטוח שהייתי מגייסת תירוצים חכמים .... כשקראתי את ההודעה,קפצה לה שאלה: למה לא להירשם לחוגים,לבעוט מאחור ולהעיז במקביל לטיפול ? האם הטפול מפריע? מקווה שזה בסדר ששיתפתי במחשבותי.. :-) .

שתי ההודעות שלכן ממש מדברות אליי :-) (תודה) גם המחשבה שאולי טיפול זה במקום לחיות את חיי ובאמת לקפוץ למים, וגם הידיעה (הקצת מעציבה), שככל הנראה גם אם לא הייתי בטיפול לא הייתי יודעת באמת להשקיע בעצמי ולפרגן לעצמי תחביבים והנאות קטנות. גם אני לא מצליחה לבד :-( מצליחה קצת, אבל הרבה פעמים זה כרוך במלחמה פנימית קטנה. הרבה פעמים רק היציאה מהבית דורשת התארגנות כזו, פנימית, שמאותתת לי פחד, וניסיון (לפעמים מוצלח) להימנע. פשוט השבוע קשה לי לשכנע את עצמי שזה טוב לי, להיות בטיפול. ומאידך- לא מרגישה שאני בשלב של להחליט להפסיק אותו. היא נחמדה מאוד, באמת, היא גם פסיכולוגית מוכשרת ומבינה אותי, וחכמה ובאמת עובדת קשה. אבל האם זה שווה יותר משליש משכרי? האם זה שווה לא לחסוך כלום לכמה שנים הקרובות ולוותר על תחביבים אפשריים? אני טיפוס מחושב קצת, כלכלית, וזה מפחיד אותי. ומאידך, קשה לי לחשוב על עצמי ממש לבד... וגם המחשבה הזאת קשה לי.. אולי זה כי הטיפול חדש יחסית, ואנחנו עוד קצת רוקדות אחת עם השנייה בהיסוס. כמו סלואו של ילדים. יש רגעים שזה חמים ונחמד, אבל יש רגעים, בעיקר בהתחלה, שהברכיים נעולות והידיים על המותן מאיימות, מביכות מאוד ולא נוחות. העיניים מגששות קצת בפחד אחר המוכר, ואיפשהו בלב אתה מתפלל שבני הכיתה שלך לא צוחקים עליך עכשיו... אין לי כוח לתהליך והיכרות ארוכים. ואני לא רוצה להיות "שלה". לא יודעת למה קשה לי עם זה השבוע.. דפנה, את חושבת שהטיפול יכול *באמת* לעזור לך בדברים איתם קשה לך? אני חושבת על זה בימים האחרונים ונדמה לי שאני תמיד אהיה קצת ככה. תמיד אחשוש קצת מאינטראקציה, תמיד ארחיק את עצמי קצת באיזשהו שלב, ואז אנסה לחזור אבל לא תמיד זה ילך. תמיד אבלע רוק לפני שאתקשר לחברים, תמיד יהיה לי קשה להתמיד ולהגיע למקום-פנאי לבד, תמיד אעדיף להישאר עוד קצת בעבודה עד שאהיה עייפה מכדי לחשוב על שעות הערב כזמן של חיים. הטיפול אולי יתן לי מילים כדי לתאר לעצמי את הסיטואציה, אולי לרכך אותה קצת, אבל אני ממש לא בטוחה שאני לא יכולה לעשות את זה לבד. הטיפול יתן לי אותה בתוך הראש שלי, שזה נחמד שתהיה שם מישהי אוהדת ואוהבת, אבל.. המחיר הכלכלי מפחיד אותי. לשאלתך, לא בטוחה שאני יכולה להרשות לעצמי חוגים במקביל לטיפול. אני חושבת שאני מאוד צריכה אותה שתעזור לי להירשם לחוגים ("צריכה אותה" "שתעזור לי".. אוי וואיי.. צורם)..אבל אין לי את האמצעים לעשות גם וגם. קצת אבסורד.. נוכל לדבר על תעוזה אבל נצטרך להיפרד כדי לממש אותה.. סתם, הקושי הכלכלי קיים באמת-באמת, אבל אני קוראת אותי שוב ומרגישה שזה משהו אחר. פשוט נסיגה רגילה של טיפול. מאידך, בטיפול הקודם, שהיה מסובסד ועלה שליש (!) מהנוכחי, לא חשבתי על כסף פעם אחת. לפעמים אפילו רציתי לשלם לה יותר. אולי פעם בשבועיים יעשו לי טוב מפעם בשבוע?.. לא יודעת.. מתחיל להיות ארוך פה על הדף, ומאוחר (הצצתי לשעון) אז בנתיים לילה טוב, ל.

הוכחת שהזמן בפורום אינו נע כמו במקומות אחרים? מצער לגלות שאודי לא קורא מחשבות (-: